אורית לגרמן / עוד קיץ |
השמיים מאירים אפילה, העננים מתפזרים.
עכשיו השמש מכה פניי
יותר לא ארצה שתחזור.
ועכשיו... כשהשמש נעלמה
אני תוחבת ראשי באדמה,
ובפניי נגלית גווית אהבתנו,
רחוקה, זרה, כעורה,
כאהבתך, כחותמך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|