בנות ובנים. כל הזמן במשך דורות, בנים רדפו אחרי בנות, ובנות
שיחקו עם הבנים. ברור שהיו יוצאי דופן. למשל, אם לא היית יפה
מספיק או שהיית שמנה מדי, ברור שבמקרה הזה הבן לא היה מסתכל
לכיוון שלך. אבל כשאת בחורה יפה עם קצת שכל ישר (עד כמה שיכול
להיות לבנות) ותווי פנים חלקים, שכל גבר היה מת להתחכך בהם, את
לא צריכה לעשות הרבה חוץ מלהיות יפה... ולשתוק.
את יכולה גם לדבר לפעמים ולהגיד משהו חכם כדי שיראו שיש לך
שכל, אבל בדרך כלל המצב הכי טוב בשבילכן הוא להרשים אותנו
בשתיקה יפה, או בחיוך מקסים ולקנות אותנו ככה. לתת לנו לרצות
אתכן בדרך שלא רצינו אף אחת לפני. לתת לנו להתמכר לעובדה
שאנחנו הסמרטוטים שלכם, ושאנחנו נעשה הכל (כמעט) כדי להישאר
צמודים אליכן, ולגרום לכן לחייך מדי פעם (ולתת לנו נשיקה בדרך
- או קצת יותר במקרים אחרים).
יש לכן מין מוח דפוק כזה שאומר לכן שאתן יכולות לשחק אתנו,
הגברים, איך שבא לכן. כמובן שהמוח צודק, וכמובן שאתן מנצלות כל
רגע מהתענוג העילאי הזה של לגרום לגבר להשתפך בפניכם, ולהגיד
עד כמה הוא מרגיש טוב כשהוא בסביבתך, ועד כמה הוא היה רוצה
יותר ממה שיש ביניכם כרגע. אם במקרה נפלת על בן אדם ביישן, הוא
יכתוב לך שירים שלא תביני וירמוז לך רמזים שתתעלמי מהם בכוונה
או שפשוט -שוב- לא תביני. אם תפלי על בן אדם עם קצת יותר
בטחון עצמי, הוא פשוט ישתפך בפנייך בצורה ישירה ויחשוף את עצמו
אלייך בצורה שהוא עושה עם כל אחת שהוא מתאהב בה, דבר שלא קורה
הרבה בכל אופן. כמובן שאז הוא בידיים שלך ושהוא הפך להיות בובה
של הקריזות המשתנות שלך. תרצי לשחק בו - הוא שלך, תרצי לפגוע
בו - הוא שלך, תרצי אותו - הוא שלך.
עכשיו בקשר לאופן בו תגיבי: במקרה הטוב, את תגידי "לא זה לא
מתאים, זה לא אתה זאת אני. אני פשוט רוצה רק להיות ידידים"
(הסבר מטומטם, שנינו יודעים שאת משקרת). במקרה הרע זה יהיה
"נורא טוב לי אתך, נורא כיף לי, אתה פשוט מקסים" ואז יבוא
ההמשך הזה "אבל אני פשוט לא יודעת" (פרויד בטוח מתהפך בקברו
עכשיו). במקרה היותר גרוע זה ישמע אותו דבר, רק שבמקום ה"אני
לא יודעת" זה יהיה "יש מסטיק שמונח על הרצפה, אז אני מניחה
שלא" (ואם כבר לשחק עם הלב, למה לא בציניות?) . בכל מקרה, בכל
צורה שלא תעני לו, משהו יישאר תמיד לא בסדר אצלו בלב. כאילו
שהוא יכול היה לעשות דברים אחרת או שפשוט להימנע מלהכניס רגשות
לקשר ה'ידידותי' הזה (כפי שאת קוראת לו). האמת העגומה היא,
בעצם, ששום דבר לא היה משתנה. בכל מקרה היית גורמת לו להתנהג
כמו אידיוט, בכל מקרה היית גורמת לו להתאהב בך מה שלא תעשי
ובמקום לתת לזה צ'אנס (גם במקרה ואת רוצה לתת) היית פשוט
מתעלמת וגורמת לו לכאוב עם עצמו, לבד, להמשיך לכתוב שירים
ולעבור לבחורה הבאה שתעשה לו בדיוק אותו דבר. היא תהיה יותר
יפה, יותר חכמה, עם חיוך יותר מקסים והיא תהיה, קרוב לודאי,
הרבה יותר כלבה ממה שאת מסוגלת להיות.
עד עכשיו הכל עוד נחשב סביר. אתן לא מתארות לעצמכן מה אתן
עושות כשאתן נותנות לנו נשיקות בלחי ואז מה שנשאר לנו לעשות זה
להריח את השמפו ששמת לפני שיצאת מהבית. "גרררררררר..." זאת
התגובה היחידה שאני אישית יכול לתת באותו רגע, וגם זה בתוך
הלב, בשקט, כדי שלא תרגישי.
בסופו של דבר, תמיד עולה בראש המחשבה הזאת שאולי הדבר הכי טוב
לעשות זה למצוא סתם מישהי לזיון אחד או יותר ולא להיכנס לשום
דבר רגשי. לא להתאהב, לא לטפח תקוות שווא. סתם לדבר עם מישהי,
להיפגש אתה, לפרוק קצת מתחים שצברת במשך הרבה זמן (מאז הפעם
האחרונה שלך) ושוב, אני חוזר, בלי להיכנס לשום מחויבות, לשום
דבר רגשי. אז אחרי שחזרת ופינטזת לעצמך שזה מה שאתה עושה אתה
מבין שזה פשוט לא אתה, ושאתה כנראה תחזור להיות סמרטוט כמו
שאתה תמיד. הבן אדם החמוד והידיד האמיתי, שהיא תמיד תספר לו את
הדברים הכי אישיים והכי כמוסים שאף אחד אחר לא יודע. אתה תשמע
אותה מתענגת על סיפורי הסקס שלה ועל המקומות הכי מוזרים שהיא
עשתה את זה. מרוב שתרגיש את הלב שורט ובועט ייתכן שפתאום תשפוך
על עצמך קפה שהיא הכינה לך לפני רגע, בתור מחווה על טובה שעשית
לה. היא בטח תחשוב שזה סתם בגלל שאתה חסר קואורדינציה. היא
תמשיך ותספר לך על הבעיות שלה ואתה תקשיב, בתור הידיד הטוב,
בתור החבר האמיתי. אפילו תשמח כשהיא תגיד לך שהיא יוצאת עם
מישהו חדש. (היא יודעת שאתה מאוהב בה, היא ממשיכה לגרום לך
להיחנק בתוך עצמך ואתה נותן לה לעשות את זה - מזל טוב, היא
הרגה אותך בצורה שאף אחד לא מת לפניך, תהיה גאה).
מבפנים, זה תמיד יאכל אותך כשאתה לא יודע באיזה מצב אתה נמצא.
מצד אחד, אתה לא רוצה לאבד אותה. מצד שני, אתה רוצה אותה יותר
מהאופן בו אתה מקבל אותה כרגע. מצד שלישי, "איך שלא תסתכל על
זה, כשאתה על המנגל כולם פתאום מפנקים אותך" (משפט חכם לכשעצמו
שאם תתרכז בו ממש טוב תמצא את התשובות לכל השאלות שמטרידות
אותך כרגע).
אז אחרי שתסמרטטי אותו ותתני לו להתבשל במיץ של עצמו כמה זמן
(ועכשיו אני חוזר לכתוב בצורת 'נוכחת') הוא יתנחם בזה שהוא
יגיד לעצמו ש'בעצם זאת את שמפסידה ולא הוא'. אחרי הכל, הוא
באמת בחור טוב שקשר אתו יכול רק לגרום לשניכם טוב בלב. בעצם,
אני אפילו חושב שהקשר ביניכם היה עשוי להצליח. אחרי הכל, הוא
בטח חושב שאת אחת הבחורות הכי מדהימות שהוא פגש בחיים והוא אחד
מאלה שהיה נותן כל מה שהוא יכול בשביל שזה באמת יצליח.
זה קיטש, להגיד את מה שאני אומר עכשיו. זה עוד יותר יומרני
לדבר בשם מישהו אחר. היומרנות רק מתגברת כשאני חושב על מה שהוא
עושה כרגע ועל הדרך שהוא מנסה להתוודות. מין פחדנות שכזאת.
אולי מתוקה, אולי טיפשית מדי. בכל אופן, זאת הדרך היחידה שהוא
מצליח לעשות את זה. זאת הדרך שהוא בחר וזאת הדרך שהוא בטוח
יצטער עליה כשהוא יקלוט מה שהוא באמת עושה. אבל אז זה יהיה כבר
מאוחר מדי ואחרי הכל, מה שכבר נעשה - נעשה. (חוזרים לכותרת
המונולוג) "בנות ובנים":
בנות - כולכן זונות (חוץ ממך אמא).
בנים - כולכם כלבים תועים שמחפשים את הדרך הביתה (זה כולל אותך
אבא).
בקשר אלייך, זאת שקוראת את מה שהיא קוראת ומנסה לנתח את
הדברים, כמו תמיד, אל תנסי - פשוט תקראי פעם נוספת. עכשיו
כשקראת פעם נוספת את בטח סתם צוחקת לעצמך (לא, זאת לא הייתה
הכוונה שלי, תקראי שוב).
בפעם השלישית, כשאת קולטת מה כתוב פה, את קרוב לוודאי לא מבינה
מאיפה זה בא לך (רוב הסיכויים שאת לא רוצה להבין) אז פשוט
תמשיכי הלאה.

יש לי וידוי בפני מישהי מאוד מיוחדת, אחת הבחורות הכי מתוקות,
הכי יפות והכי מקסימות שאי פעם הכרתי. עם זאת, גם אחת מקשות
הקליטה שיש בעולם (בלי כוונה להעליב כמובן). יכולתי לכתוב עוד
שיר על הלחץ בלב שלא מרפה ועוד אחד על כל מיני מכתבים סתמיים
שאני כותב לך. עכשיו החלטתי שהגיע זמן להיות אמיתי, בלי
רמיזות, בלי סיבובים, בדיוק כמו שרצית. בפעם השלישית בחיים,
קרוב לחצי שנה אחרי הפעם האחרונה, אני מרגיש את העוקץ הזה
בפנים, קרוב ללב, ואת הפרפרים שמסתובבים איפושהוא בין הכליה
לריאות. אני כבר יודע איך ההרגשה הזאת נקראת, יש שקוראים לה
"שיגעון" ויש שקוראים לה "טירוף". אני עדיין פוחד להגיד את השם
האמיתי אז בינתיים אני שומר אותו בפנים, קרוב להרגשה עצמה. אז
נכון, זאת לא הדרך הכי ריאלית להתוודות ובטוח שזאת לא הדרך הכי
חכמה אבל זאת הדרך שהייתה הכי קלה וגם מקורית (את חייבת
להסכים).
זהו, הגעתי לשיא שבו אני יכול להגיד שחציתי את כל הקווים
האדומים שהצבתי עד עכשיו מבחינתי ויצרתי חדשים, אחרים, במקום
מרוחק יותר. גם אם אקבל תשובה שלילית זה כנראה לא יהיה סוף
העולם וגם אם עדיין לא תביני (או לא תרצי להבין) אני לפחות
אהיה קצת יותר מאושר עם עצמי. לפחות עכשיו אני אמיתי.

בקשר אליכם, אלה שקוראים את מה שהם קוראים ועדיין מתלבטים אם
אני סתם יוצר משועמם שכתב משהו כדי לזיין את השכל ולזכות בתואר
"הכותב הרגשני בבמה" או עוד כותב חנון שמתחבא מאחורי מקלדת
ומסך. יש סיכוי סביר שאני סתם כותב כדי שתקראו ותשאירו תגובות
שאני אוהב לקרא. יש סיכוי יותר סביר שאני מישהו שאתם כבר
מכירים יותר טוב ממה שחשבתם, תחת שם אחר -  במציאות. יש סיכוי
שמה שנכתב, נכתב כלפי כל אחד ואחד מכם. אתם לא באמת יכולים
לדעת.
אנחנו חיים בעולם וירטואלי שבו את המילה 'אהבה' כבר פוחדים
להגיד. אנחנו חיים בעולם וירטואלי שבו כל אחד, לעצמו, עדיין לא
אמיתי.
קבלו את זה איך שבא לכם.
אני סופסוף יכול לחזור למיטה ולישון בשקט.

בברכת לילה טוב,
אני!