שמוליק כהן-לוז / 02. שקטה כל כך |
ואת תמיד שקטה כל כך.
הימים מתקצרים הזמן בורח, האכזבות והשעות חופרות בחיי,
ואת תמיד שקטה כל-כך.
פעם קרובה לי ובתוכי ופעם לא.
פעם בוערת ופעם באה אל עצמה.
איך הכל משתנה בתוך הלילה, הלחשים והתשוקות אורבים לחושיי,
ואת תמיד שקטה כל-כך.
השעה מוקדמת או מאוחרת, כמעט חמש והרחוב עדיין חשוך,
ואת תמיד שקטה כל-כך.
כשאני יושב ומביט בך ואת ישנה וחולמת,
אז אני קרוב לשקט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|