חן מרשמלו / טובעת |
ורגשותיה עמה ילכו לעולמים.
הייתה יפה כל כך,
זה לא עזר לה בחיים...
אפילו כשאמרו
כולם היו צבועים.
כל כך ציפו למותה,
השתוקקו לדמה.
והזחלים פרצו בלילה
אל תוך חייה...
כמו בתפוח רקוב,
כירסמו את ליבה.
וכל הנכנס לא יכל שלא לראות את הריקבון שבפנים
ולא הוציא את התולעת והמשיך לאכול -
אלא זרק אותה לפח בדאגה שמא גם הוא יידבק.
כך נותרה בעולם,
פרח תמים כבר לא מאושר.
לא ראו בה עוד משהו יפה,
משהו מיוחד.
סתם עוד אחת -
שתיעלם ותישכח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|