חסר כינוי / מיכל ינאי |
ולא יכולת להמשיך
הבחנתי בך מייד וקראתי בשמך:
"מיכל! מיכל!" קראתי
הלכתי אחריך עד לגבעה שמאחורי ביתך
ובהיתי בך ממושכות
בפניך הילדותיות
החלקות
בדמעות הנוזלות.
ורציתי לעזור. באמת שרציתי לעזור.
אבל לא יכולתי להגיד לך כלום.
נתקעו לי המילים בגרון גם היום.
חזרתי הביתה
ונרדמתי על הספה בסלון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|