בן כה רציתי, צלם מצלמך,
גדול, מחמם העולם בדמותו.
בן רק שלנו - שלך ושלי,
יזרח לנו אור בשנים הבאות.
אך אתה מתמהמה,
חורש מחשבות,
הן תלמים כבר מלאה גינתנו,
כבר סללת הכביש, בוהקים האורות,
מה לך כי תשהה אהבתנו?
טווה קורים יקר שלי,
טווה קוריי אהבתנו,
משאלה זו, שלי, כה קשה?
הן הבטחת ירח, מיליון כוכבים,
ואתה - לא איתי, מתעתע...
עיניי כבר ייבשו מאותה לחלוחית,
ששטפה סבלותיי כבר אלפיים,
מליון שעות גלות על סלעים נטושים,
שם זנחת אותי בלי ידיים.
כמהה  כה אליך, אמרתי רבות.
מוכנה ומזומנה לקראתך,
רוחי ונפשי, ליבי ושיריי,
עורגים יחד במקהלה -
אליך.
ואתה בוחר להמשיך ת'משחק,
שהמצאת אתה עבורנו,
לי אין תפקיד, לא כדור, לא ממתק,
מחללת עפ"י גחמותיך.
סגרת כולך באחת מפניי.
אטמת ליבך לכל תחנוניי.
מסתתר במחבוא מרוחק - אלליי!!!

ואני - שוקקת אך אליך.

בן כה רציתי.
בצלמך, כדמותך,
בן שיהא רק שלנו.

ואם עוד תבואה, מחמלי, אליי,
ונוכל להגשים החלום אוליי,
ואם בת תהא פרי אהבתנו,
נקרא לה בשם,
שם נפלא, מהולל,
נקרא לה בשם

פ ו ר ט ל.