זבוב עיצבן אותי, אז במחיאת כף אחת מעל הראש מחצתי לו את שתי
הרגליים האחוריות...
שמחתי שלפחות לא הרגתי אותו ולא הרגשתי את המיצים שלו נשפכים
כשהוא מתפחלץ לו בין אצבעותי... חשבתי שלימדתי אותו לקח...
רק הכאבתי לו קצת, ועכשיו הוא לא יזיק לי... יציק לי...
יכולתי להמשיך במעשיי, רגועה ושקטה, בלי שום הפרעה מעיבה על
אפי הקטן... אבל בחרתי להסתכל על החיים שמעבר. על מה קורה אחרי
שמלמדים זבוב לקח...

אז אחרי שמלמדים זבוב לקח...
הוא שוכב על הרצפה, גורר בכוחותיו המועטים את רגליו
המרוסקות...
מנופף בהיסטריה בכנפיו הקטנות ומטופף נמרצות עם רגליו הבריאות
ללא הפסק. יוצר רונדלים סביב עצמו בנסיון לקום, לעוף...
עד שמנגנון שגרת החיים שלו נפסק והוא מדומם מנוע ומחליט למות
מחוסר מעש...

אז בפעם הבאה שזבוב מעצבן אותך,
תני לתשפוכות גופו לנזול לך בין הידיים. עדיף שתסבלי קצת
מגועל,
מאשר שהוא יסבול מעינויים...