שבע בבוקר. הטלפון מצלצל צלצול מעצבן, שלא מפסיק. בקושי רב אני
זוחל אל הטלפון, מפיל אותו לרצפה ונשכב לידו.
"הלו, מה נשמע ? הערתי אותך?" "מה אתה חושב?" אני עונה. כל בן
אדם נורמלי ישן בשעה שבע בבוקר ביום שבת. אבל לא אלוהים. הוא
לא ישן בשבת בבוקר. מה הוא עושה? מתקשר אליי. כואב לו שאני ישן
ביום כל-כך יפה.
הכרתי את אלוהים בטיול אחרי הצבא. זאת אומרת, ממש הכרתי אותו.
לפני זה הכרנו אחד את השני אבל לא היה לנו ממש מה להגיד אחד
לשני.
אמא שלי אומרת שאפילו היינו ביחד בגן, אבל אני לא זוכר מזה
כלום.
בכל אופן, בטיול הכרנו אחד את השני ממש טוב . עבדנו ביחד,
ואפילו חצינו ביחד את ארצות הברית, שנינו בתוך גורטאה יפנית עם
טייפ מקולקל. אבל היה סבבה. זה כיף להכיר את אלוהים. אבל אני
אומר לכם, לפעמים הוא ממש נודניק.

דוגמא: לאלוהים היתה חברה. והכל היה טוב. הוא פשוט היה מסנוור
מרוב אהבה. זאת היתה אחלה תקופה - הכלכלה היתה סבבה, התחילו
לעשות שלום, היה פיצוץ של גראס בתל-אביב והמשטרה לא עשתה
בעיות.
אבל אז החליטה השרמוטה שהיא לא ממש יודעת עם זה זה, ואולי היא
רוצה בכלל לנסוע לטייל באירופה הקלאסית. בת-זונה, איך שהיא
אומרת ככה לאלוהים. הגניבה לו את השכל.
שבוע שלם לא ישן, לא אוכל, מסתובב סהרורי ברחובות. ואז, ערב
אחד, אני שומע ברדיו: ראש הממשלה יצחק רבין נרצח.
ישר ידעתי שמשהו נשבר אצל אלוהים.

ככה ישב לו אלוהים, שבוז בדירה שלו בתל-אביב, גמור לגמרי. לא
מתגלח, לא מסתפר, רק יושב כל היום מול הטלויזיה ושומע ניק
קייב. אני מגיע אליו, מכין קפה, יושבים מדברים. הוא מספר לי
איך הוא יושב שעות בוהה בסלקום, שלו אבל שום דבר. היא לא
מתקשרת. אני מנסה להסביר לו שאולי כדאי שיהיה להם קצת חופש.
בכל זאת, להיות החברה של אלוהים זאת אחריות לא קלה. אני אומר
לו שמע, חכה שבוע ואז נראה. אולי זה רק יגביר את האהבה. הוא
עדיין שבוז, אבל מה זה שבוע ? עובר ציק צ'ק בשביל אחד שאף פעם
לא ימות.
אחרי שבוע הוא שוב מתקשר. "בת זונה, שתחנק, איך, איך בראתי
יצור רשע כל-כך. אין להן רגשות. רוצחות בדם קר. גנבה את התפוח
וגנבה לי את הלב".
תראו אני אוהב להשאר בצד הניטראלי בדרך כלל, אבל הפעם זה כבר
מוגזם.
יום שישי בלילה, אלוהים יושב שבוז במרפסת ואוכל אבטיח. פתאום
דפיקה בדלת. בכבדות הוא קם וניגש לדלת, פותח אותה, והנה היא שם
.
הם נכנסים לחדר, מתיישבים על המיטה, ושותקים. פתאום היא מתחילה
לנשק אותו. אתם חייבים להבין שאלוהים כרגע מאוד מבולבל, והוא
לא יודע מה לעשות.
אבל ברגע שהוא מרגיש את הלשון שלה מתחילה להסתובב לו בתוך חלל
הפה, והיד שלה מלטפת קלות את צווארו, אלוהים נטרף. פתאום הוא
מרחף בעולם ורוד עם ענני נוצה קלים וכבשים מעופפות.
ואז בבת אחת החלום התנפץ.
"די, אני לא יכולה להמשיך ככה. למה אתה כזה רשע?"
"מה? מה עשיתי, מה את רוצה? לא עשיתי כלום!" ענה אלוהים.
"תראה", היא אמרה "אני התחלתי בדיוק לצאת עם מישהו, ואני ממש
לא צריכה את המשחקים שלך. ביי." היא קמה והלכה.
אלוהים נשאר עם הטעם שלה בפה, הזין עומד והכבוד העצמי שלו זרוק
ברחוב, וכל בת-זונה עם כלב דורכת עליו.

הגעתי לאלוהים למחרת בערב. הבית היה חשוך ורציתי להדליק את
האור, אבל אלוהים ביקש לא להדליק, נורא קשה לו עכשיו עם אור.
הוא מעדיף להירקב בחושך.
ישבנו שם בחושך וגילגלנו גו'ינט. בטלוויזיה חיים יבין הודיע
שנהרגו חמישה חיילים בקבר רחל, ואלוהים אמר לי שרחל הייתה
שרמוטה מארץ השרמוטות. וגם היא שיחקה משחקים.
לך תסביר לבן אדם שהבחורה משחקת איתו משחקים, ומה שהוא צריך זה
לשכוח אותה. לכו תסבירו את זה לבן אדם זה קשה.
אבל להסביר את זה לאלוהים - זה בלתי אפשרי.
המושג הזה, אלוהים. מיליארדי אנשים מתפללים אליו. הוא יצר
אותנו. ועדיין הוא בוכה כמו ילד שלקחו לו את הגלידה, בגלל
בחורה.
זה ממש לא קל. הוא מתחיל להתחמם, ונראה לי שזה ממש סוף העולם.
איזו דרך מזדיינת לסיים את העולם בגלל בחורה.
אני אומר,"בחייך עזוב שטויות. יש עוד מיליון כמוה, וכולן
זונות. אולי נלך לשחק סנוקר במקום?" שום תגובה. כמו לדבר
לגופה.
אלוהים יושב לו על כורסא, בוהה בטלוויזיה.

"די!" אני צועק ככה כבר שלושה ימים. "לך תתגלח ותתקלח . אני לא
יכול לסבול את המראה הזה".

נראה לי שבאמת הסוף קרוב אם אלוהים איבד את הביטחון העצמי שלו.