שמוליק צ'ארלי / העש |
לא מזיק.
אבל הוא יאכל כאן את כל העץ,
מבפנים.
עד שלא ישארו, ולו הפיגומים.
יכרסם את אבני היסוד של הנפש,
בלי שארגיש.
עד שהוא יתקרב לאור הכחול,
הבוהק יותר משלי -
ויעלם מחיי.
אז אני ארגיש
איך אני לא יכולה לשאת יותר בנטל הגג
הנשען על קורותיי,
ואתמוטט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|