אני לא בטוח איך כל הסיפור הזה התחיל, אבל אם אתם מהסוג הזה של
האנשים שישנים עם פיז'מה, אתם בטח תפהקו לכם בערך עכשיו.
יש לי רגל קצרה, ז'תומרת יש לי גם אחת רגילה לגמרי אבל השנייה
קצת יותר קצרה וזה לא משהו שמרגישים מיד, אימא שלי שהיא טיפוס
די עצבני, אומרת, שזה לא האשמה שלה ובכלל, שאני אפסיק לרחם על
עצמי ולחפש תירוצים כל הזמן. אבל אבא שלי שבינתיים אמא הספיקה
להתגרש ממנו בגלל שהוא מדי אדיש לטעמה ולא אכפת לו שיש לו ילד
מפגר כמוהו. אומר, שזה באשמת האחות המיילדת שמשכה אותי רק ברגל
אחת, והוא עדיין עובד על זה, ועד שאני יגיע לצבא, כבר בטח
נהייה עשירים, אני והוא, כי הביטוח ייתן לפחות מיליון אם לא
הרבה יותר מזה, אני אישית לא כל כך בטוח, אבל זה רק בגלל שאני
כזה איך לומר, קצת פסימי וגם כי בינתיים הבית-חולים שנולדתי בו
נסגר, בעיות תקציב וכאלה.
בבית הספר שאני לומד בו יש עוד שני ילדים עם רגל קצרה, אבל
נראה לי שלאחד מהם זה בעיה של רגל ארוכה דווקא, כי הוא באיזה
גובה של שני מטר, הם לא חברים שלי או משהו כזה, כי אימא אומרת
שאני ילד רגיל וצריכים להיות לי חברים רגילים ולא איזה זוג
צולעים שמרחמים על עצמם כל היום, וחושבים שמגיע להם הכל.
תשמעו היא עצבנית אימא הזאת שלי, אפילו יותר מדוד שלי סמי
שעליו יש סיפורים עצבניים במיוחד כאילו שיש איזה שתי הרוגים על
חשבונו, ולי בכלל נראה שאם אתה הורג מישהו - אתה בטוח לא טיפוס
כל כך עצבני. בכל מקרה עכשיו שהוא בכלא, הוא דווקא מתעצבן על
אימא שלי שלא באה לבקר אותו אפילו פעם אחת, כי הוא כבר לא אח
שלה יותר ושמצידה שיבקש כסף וסיגריות מסבתא שלו, נראה מה היא
תיתן לו פושע שכמותו איך הוא מסוגל לעשות את זה לסבתא. שמעתי
שסמי טוען שהוא חף מפשע, אבל בעסקת טיעון הוא הודה על הרוג אחד
וזה בכלל היה הגנה עצמית, כי סמי חשב שיש לו סכין ביד, או
מברג, בטח לא עט נוצה, זה נורא מוזר.
יש לי גם אחות קטנה בת עשר, עכשיו היא כל הזמן שואלת אותי אם
אנחנו משפחה של פושעים, אני לא חושב. |
