New Stage - Go To Main Page


איך היינו בטוחים שהאהבה תשאר לעולמים
איך הבטנו בפניהם של המורים
כי בבית הספר התיכון שבו למדתי היו זגוגיות שקופות
וחצרות קרים
ואהבתי שם נערה
שגרמה לי לכתוב לה שירי אהבה
ולתת לציניות השחורה שלי לרדת לטובת דכאונות מחממים.
איזה זיוני שכל! נראה לכם?
היה כל כך חרא שזה לא יהיה מנומס לכתוב עד כמה!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/7/01 12:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארתור פארסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה