השומר חבוש הכיפה השחורה וגלוח הפנים עזב למשך דקות ארוכות את
עמדת השער והלך לסיבוב פטרול. הוא עבר בתוך גינת החמד שבתוך
ישיבת הרב ירחמיאל וסובב סביבה, כשראשו עטור הבלורית תקוע
באדמה כמחפש דבר מה.
התלמידים שראו את השומר החרדי ומבטו תקוע באדמה לא ידעו את
נפשם מתימהון לבב. הוא המשיך בפטרול ההזוי ואחר כך שב אל השער,
לפתוח לאותם כלואים או מועמדים לכניסה שהתמהמהו דקות ארוכות
בפתח שער בת רבים.

ויהי היום, והבן פרי שוורץ, שלאביו הייתה מאפיה וקונדיטוריה
ברחוב דוד המלך אשר בעיר הגדולה תיבנה ותתקומם, ובה יוצרו מיטב
עוגות הדובוש והשטרודל אפרסקים (ובורקס הקלבסה ההונגרי), אבה
להינשא לבחירת ליבו, העלמה החסודה לבית לוינשטיין (לא זה
שברעננה, אלא זה שבעיר קרקאו אשר הצמיח מחובו רבנים ואדמורי"ם
וחסידים תמימים וישרים).
והנה ניגש לדבר על לבה של העלמה החסודה פרידה, וילך אל בית
אביה לבקש על לבו, בעצת השדכן המהולל בגויים.
והנה משדפק על דלת המשפחה, הופיע הרב לוינשטיין בכבודו ובעצמו,
ראה את הבחור וחייך אליו במאור פנים ובשחוק, הזמין אותו אל
הסלון והשולחן הערוך מכל טוב הארץ: פירות העונה, אוגרקע'ס
(מלפפון חמוץ), קרקרים ובייגעלע'ך, מטיאס והערינג, כנפי
פולקע'ס צלויות מטובלות במי דבש ופרוסות אננס ברוטב דובדבנים.
ואולם, הייתה זו מלכודת דבש על מנת לגלות האם ידע הבחור את סדר
הברכות או לא. והנה פרי היה תחמן ערמומי, וחבריו לישיבה הגדולה
הזהירוהו כלשונה של ים המלח ולשון הזהורית שבה, כי ר' אנשל
לוינשטיין הוא יהודי ערמומי. ואכן פרי נ"י החל בברכת מזונות על
הקרעקרס שהיו מוכרים לו מן הקונדיטוריה של בית אביו, ומשם עבר
לפרי ההילולים הניצב בשולחן, ורק משם אל המטיאס וההערינג מדיפי
הריח...
ואנשל לוינשטיין ראה ראה כי חתנו לעתיד מבין עניין, ועל כן פתח
עמו בגמרא במסכת גיטין ושחה אתו שחיית פרפר איזה שעה פחות או
יותר, וכל זה בזמן שהבחורה המהוללה מביטה בו מהצד ומסמיקה אל
לחייה וממוללת בשערה הבלונדיני.
והנה עבר אנשל אל השאלה המכריעה. הוא הביט בפרי ושאלו:
"נו, ומה הייחוס שלך מר בחור, אדון איש?"
ופרי לא התבלבל ודיקלם:
"אבא בא מהונגריה, אמא באה מקרפטו רוס, סבא של אמא היה הרב
זלמן הוכהאוזר, ראש ישיבה בעיר גרוסבאדן שבחבל סיגט ואביו
שלפניו היה שו"ב בקהילת קרקוב."
אנשל הביט בגיל בבחור גלוח הזקן ומישש לעומתו את זקנו ויאמר:
"וכי יש לך מגילת יוחסין שתוכל להוכיח זאת?,מן נייר שכזה?!"
פרי נחרד עד עמקי נשמתו וישא קולו, אך לא יכל להוציאו כי נשנק
מחתיכת קרקר, והוציא אך מלמול קלוש מגרונו. והנה נזכר מרה על
אודות אותו הליל המר אי שם בישיבת הרב ירחמיאל בעת שחרותו.

נער לץ היה פרי, אוהב נפצין ומיני קונדסין, אשר היה מביא אל
הישיבה מהחנות המטורללת שעמדה בסמוך לקונדיטוריה שבה עבד אביו.
יום אחד חישב בלבו לפוצץ את האסלה בבית השימוש המרכזי, שמדיף
היה ריח סרדינים מבאיש. ויחשב בלבו, והנה נזכר בשתי קופסאות
הצ'יפס הגליליות שעמדו בחדרו, האחת מלאה הייתה בצ'יפס והשנייה
מלאה הייתה  בשני נפצין ובחומר היסטורי שהביא מהבית למען יסייע
בידו בכתיבת עבודת שורשים על אודות משפחתו המפורסמת. והימים
ימי פורים.
והנה לקח הנפץ ולקח קופסת הצ'יפס וחילקה בין חבר מרעיו
החכמולוגים למען יוכל להכשירה עד מהרה לשמש לו קופסת חיפוי.
אך לרוע מזלו ראהו אחד ממדריכי הישיבה והוא נושא את קופסת
הצ'יפס במסדרון ומשקשק בה כאשר ישקשק הברמן במילקשייק לעת
יבואו לקוחות...
והנה לאחר שעה קלה אירע פיצוץ עז מכיוון השירותים, והנפץ
החזיז, הקרוי על שם תכנית ההבל הציונית"הדבורה מאיה", התפוצץ
בקול רעש מדהים וסחף עמו את האסלה, ונד מים אדיר כאשדות
הניאגרה, אשר בין ארצות הברית לקנדה, עלה מהחור שנשאר ממנה
וזרם כאשד עד לגינה והפרה את פרחיה.
ואילו פרי שכח את קופסת הצ'יפס ליד בתי האסלה והלך לכיתתו, שם
התנועע על גבי ספר גיאוגאפיה כלולב הגזול כאשר יתנועע תלמיד
חכם הדבק בלבו ללמוד התורה יומם וליל.
ואילו המדריך ניגש למקום וראה את קופסת הצ'יפס, וזכר את דבר
מעשהו של פרי התחמן, ויגש אל פרי כשהוא משקשק בקופסא. ואילו
פרי ראה את הקופסא ויחרד וימלמל מלמולי חרדה, אך למדריך לא היו
הוכחות חותכות כנגד פרי ועל כן שמט את הקופסא אל פח האשפה.
ואילו פרי לא ידע את נפשו, שהרי בחדרו אשר בפנימיה עמדה קופסה
ובה מספר נפצין המוכנים להפעלה.
ויקם באישון ליל ויקח הקופסא, ויכס את דמותו בלבן כאשר יעשו
אלו המתקראין קו קלוקס קלאן, וירץ אל הגינה הרחבה, ושם חפר
באדמה הרכה ויטמון את הקופסא עד כי טשטש את עקבו עד בלי הכר את
החפירה, ומשם חפז לחדרו בפנימיה, לא לפני ששמע קול צעקה מפי
אחד ממדריכי הלילה.
וישכח הדבר מלבו עד לאותו הרגע שבו תבע ממנו במפגיע הרב אנשל
לוינשטיין את מגילת היוחסין. ובאותו רגע נזכר פרי כי בעצם,
לרוע מזלו, שכח להפרידה מהנפצין וטמן אותה יחדיו שבת אחים
בגליל הצ'יפס בגינה של הישיבה.

ופרי בעת בקשת ידה של בתו ידע את דבר הפספוס האיום שעשה בעת
טיפשותו ולא ידע את נפשו. ויבקש מן הרב לקחת ארכה של חודש עד
אשר יעלה בעצתו הכיצד לנהוג ולמצוא את המגילה, שהרי מאז חלפו
עברו להם כארבע שנים טובות.

והנה לשמחתו או למזלו, ראה בעיתון כי ישיבת הרב ירחמיאל מחפשת
שומר לשער ולסיורים תכופים.
והיה זה מזל עצום, כי כשבוע לפני כן לרוע מזלו של עמינדב, מנהל
הישיבה,הגיע אליה אחד מן המפוטרים התכופים שפיטר, ויגש אליו
למשרד ויזעם על דבר אי קבלת פיצויי פיטורין. ואילו הרב עמינדב
לא אבה לשלם פיטורין לעובד הסורר, ועל כן נמלא העובד חימה
ורתת, ויאחז בזקנו של עמינדב ולא אבה לשחרר ידו עד אשר יחלוק
לו פיצויים כדת וכדין. ויחרד הרב עמינדב וייזעק לשומר, ושומר
לא היה בנמצא, ויקום המזכיר מררי שהיה בשיחת טלפון תכופה
ויושיע  את עמינדב מאותו כילי רודף פיצויים על ידי כך שמשך בדש
מכנסיו וקרע אותם, ואז אותו מפוטר נפנה להציל את כבודו הקרוע
ועזב את זקנו של עמינדב; אך לרוע מזלו של עמינדב, נתלש החצי
הימני של זקנו, ואילו החלק השני שלו הלבין כשלג. ויבך עמינדב
מרה, ולמחרת סר ללשכתו של הרב דריידל על מנת למצוא עצה הכיצד
להשיג שומר, על מנת להבטיח את בטחונם של תלמידי דרבנן
מדאורייתא.
והנה בעקבות המודעה הגיעו שני פונים לראיון אצל הרב דריידל,
האחד בהפרש של שעה מן השני. האחד בא עם כלב פודל, לבוש מכנסיים
שחורות קצרות והדוקות, חושפות תחתוני חוטינ"י ולבש גופיה שחורה
חושפת גוף שרירי, שיערו צבוע היה, ויגש אל משרדו של הרב
דריידל. ואילו דריידל לבוש השחורים הביט בו בתדהמה ויאמר:
"אמנם גם אני לובש שחורים כמוך,בעצם שנינו לובשים שחורים, אבל
בחיים שלי לא חשבתי ללבוש כמוך!"
ויפסול אותו ואת הפודל שלו על המקום.
והנה ניגש המועמד השני, פרי שוורץ, ודריידל הכיר בו את התלמיד
לשעבר, הוא שאל אותו למה בא לעבוד ופרי אמר שהוא זקוק לעבודה
במשך שנה לגייס כסף לחתונתו.
"ואבא שלך בעל הקונדיטוריה, לא יכול לעזור לך?" שאל דריידל.
"אני רוצה להיות סוף סוף עצמאי," השיב פרי, ומיד אחר כך קיבל
אותו דריידל לעבודה.

ואילו המדריכים והתלמידים שמו לב שפרי עושה עבודת סיוריו נאמנה
ולא מחסיר אפילו מטר אחד. בייחוד התעכב הלה בנקודה שליד עץ
השסק, נקודה שלא הייתה אסטרטגית כלל וכלל. ובאחד הימים שם לב
המזכיר מררי להתנהלותו המוזרה של פרי שוורץ, וירא כי הוא מתעכב
ליד נקודה כלשהיא, ואחד המדריכים החדשים אמר בתמיהה:
"מה הוא כבר מחפש שם?"
ומררי חשב למשך שנייה והפנס במוחו נדלק ופלט:
"אם היית יודע מה הוא מחפש..."
והוא נזכר במשהו שאירע לפני כארבע שנים, ויקרא אליו את השומר
החדש ויאמר לו:
"שמך הוא פרי שוורץ, תלמיד לשעבר הלא כן?"
ויען "הן."
"אתה ודאי לא באת לכאן לעבוד לפרנסתך, שהרי אתה מחפש כאן משהו
חשוב מאוד, אם אתה מתעכב בגינה כל כך הרבה זמן"
פרי חש כי מררי יודע משהו ועל כן סח את הפרשיה עד תומה, ומררי
הביט בו ואמר:
"חכה רגע אחד."
הוא שלף מפתח ופתח את הכספת ומשם שלף גליל צ'יפס חלוד, הוא
הושיט את הגליל לפרי ההמום ואמר:
"פתח אותו."
פרי פתח וראה שם שלושה נפצים מהוהים ומגילת יוחסין שלימה עטופה
בבד קנביס.
מררי הביט בו ואמר:
"איזה נאחס אתה, אפילו הנפצים שלך לא מוצלחים"
פרי המשתאה שאל את נפשו לדעת הכיצד בזבז כל כך הרבה זמן והנה
המגילה כאן, ומררי סיפר:
"לפני ארבע שנים, המדריך של הלילה חש בדמות עטופת לבן החופרת
באדמה, הוא עקב אחריה אבל לא זיהה אותה,למחרת ביום הוא ניגש
למקום שעמדה ושם חפר מעט ושלף את גליל הצ'יפס, אותו הביא אליי.
לא זיהינו את מקור מגילת היוחסין, כי היא ישנה מאוד ונכתבה בטח
לפני חמישים שנה ועל כן שמרתי אותה כאן למקרה ש..."
פרי הנרגש לקח את הגליל ואימצו אל לבו. מררי לחץ את ידו ואמר:
"לך לחיים טובים ולשלום, כל טוב ומזל טוב..."