הוא ירה בעצמו שלוש יריות...
כולם פתאום נעמדו ושרו את ההמנון, "התקווה".
עמדתי לידו וליקקתי ממנו את הדם הניגר ולא יכולתי לקרוא לאף
אחד. התחלתי לבכות אבל לא התייחסו אליי. אנשים בלבן עטפו אותו
בשקית גדולה ושחורה ושמו אותו באמבולנס, אותי לא הכניסו לשם-
התעלמו ממני. רצתי אחרי האמבולנס והגעתי מתנשף ל"איכילוב".
איזו אישה עברה לידי והוציאה לחמנייה מהתיק ונתנה לי... באמת
הייתי רעב. ואז היא התחילה לספר לי שבעלה מת ובכינו יחד,
נכנסנו לאוטו שלה והגענו לדירתה. היא הניחה קערה על הרצפה
וצוותה עליי לשבת. היא התייחסה אליי כאילו אני כלב.