פעם הסתכלתי עליהם, איך שכולם מעריצים אותם, איך שהם משפיעים
על הנמוכים מהם - גם עליי. פעם אני בכיתי בגללם, פעם אמרתי
שיום יבוא ואני אהרוג אותם, הם מיררו לי את היסודי.

נפטרתי מהם...
ולאט לאט כמו מעין השתלטות כזאתי, הפכתי אני להיות כזאתי -
מקובלת.
עכשיו עליי מסתכלים, וכולם מעריצים אותי, ואני משפיעה על
החבר'ה, אצלי הם לא "הנמוכים", הם החבר'ה שלי, אני מקווה
שמישהו לא בכה בגללי, ולא, אני לא רוצה למות...

ועכשיו... אני כן רוצה לחזור קצת אחורה להיות מתנדנדת בין
הנמוך למקובל, אני לא רוצה להיות כזאתי של "יודעת הכל", וכזאתי
של "תקשיבו לה זאת היא", אני רוצה את ההשפעה שלי אבל שלא יקחו
אותה כמובן מאליו כי גם אני טועה - אני לא מושלמת, ואני גם לא
רוצה שיקראו לי ככה (כן יש אנשים עם נטייה כזו).

נמאס לי כבר ששואלים אותי הכל כאילו אני אלוהים, כאילו בראתי
את העולם המחורבש הזה ואני יודעת הכל כי אני לא!
נמאס לי כבר מההשפעה שיש לי, כי ככה אנשים לא עושים את מה שהם
רוצים אלא את מה שאני חושבת.

ואני כן רוצה חלק מזה, כי זה נותן לי תנופה, אני רוצה להישאר
כמו שאני עכשיו - אבל אחרת...