תקראו את מה שכתוב למטה, בחייאת!


ביום שבו אמות
תזרח השמש כבכל יום
ועבים לא יכסוה,
כי קיץ יהיה.
ילדים ישחקו בגן הציבורי
ובחורה תשיר בקול רם באוטובוס
וזוג אוהבים יחל ילד חדש.
ביום שבו אמות
אזין את העולם
ואוסיף קורטוב שמחה לגרעינו
למען יפוג העצב כי רב.





את השיר הזה שירבטתי איפשהו בצבא במהלך הסבתי למכונת הרג
מיומנת ומשומנת (דווקא הסעיף עם השומן הלך להם לא רע), ולא
ייחסתי לו יותר מדי חשיבות; הוא היה בסך הכל אוסף של רעיונות
תועים, והשעור היה באמת משעמם.

עד שביום שישי האחרון ישבתי על חוף הים והתחלתי לחטט בארנק.
בלייר (ע"ע: חבר טוב) הביא לי איזו הקדשה שחבר משותף כתב לו
לפני הגיוס, ואני הבאתי לו את השיר הנ"ל, שיהיה מה שיעסיק אותו
לבינתיים. משכילינו איש איש את חומר קריאתו, שאלתי אותו מה הוא
חושב על השיר, וחי נפשי שזה מה שהוא ענה לי:

"שיר יפה. זה של יהודה עמיחי, לא?"

אז אמרתי לעצמי שאם בחור משכיל כמו בלייר דנן מתבלבל סתם כך
ביני לבין יהודה עמיחי עליו השלום - שאולי הכריז על עצמו שהוא
נביא עני אבל בשבילי הוא עשיר מספיק בשביל שיוכל לשחרר לי כמה
מטבעות פה ושם, או במילים אחרות: אני מעריץ את הבנאדם - אולי
יש בכל זאת בשרבוט הזה משהו, ואני מעלה אותו לפה.