ארתור פארסקי / הצופה |
אני רואה ראש רזה, העור צמוד לעצמות- וקרח. הוא צועק- יש לו
קול של אישה והיא צועקת ופוערת את פיה רחב רחב ורק מגבירה את
הצרחות- פיה נפער עד כי העור בלחיים מתחיל להיקרע, וכל חתיכת
עור קרועה שמתקפלת כלפי מעלה הופכת ללהבה קטנה. היא ממשיכה
לצרוח חזק יותר ויותר. אט אט מתחילה הגולגולת כולה לבעור-
ולהמשיך בצרחות האימים. האש והצווחות עולים במקביל- העיניים
נעלמו, להבות ועשן סמיך בוקעים מחוריהן. הפדחת אפופת עשן,
בוערת גם היא. הצווחות מגיעות לשיאן והאש ממשיכה לעלות.
אני לא מתעורר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|