למה תמיד כל-כך אכפת לי מכולם?
חושבת עליהם עוד לפניי.
העיקר שהכל יסתדר אצלם בסוף,
לא ידפקו ויכלאו לבעיות.

לא משנה מה יקרה איתי,
לא משנה מה הוא מצבי,
אפילו שאני כבר גוססת,
אפילו שאני כבר נגמרת...

למה תמיד כל-כך אכפת לי מכולם?
בזמן שהם תוקעים לי סכין בגב.
הם יכולים לפגוע בי אינסוף פעמים,
ואני? בשלי אשאר - אמשיך לעזור
ותמיד יהיה לי אכפת מהם...

לא משנה מה יקרה איתי...

אז איך משנים זאת?
איך אלמד להיות קצת כמותם?
נמאס לי תמיד להידפק
בזמן שאני דואגת שכך לא יקרה לאחרים.
נמאס! נמאס! נמאס!!!

לא משנה מה יקרה איתי,
לא משנה מה הוא מצבי,
אפילו שאני כבר גוססת,
אפילו שאני כבר נגמרת...

לצערי,
לעולם לא אצליח להיות כמותם,
לעולם לא אצליח לדפוק אותם,
כי כזאת אני ואכפת לי
יותר מדי אכפת... (וחבל שכך...)