תמיד היא חשבה על זה, תמיד היא רצתה לדעת איך זה מרגיש, מה יש
שם, האם זה באמת כמו שכולם מתארים? אולי בעצם כולם שם ביחד? מי
אמר שבכלל יש דבר כזה?
תמיד היא חשבה על זה... אבל אף פעם לא עשתה משהו כדי לדעת את
התשובות לשאלות שלה...
על הקירות שבחדרה היו תלויים בדים שחורים, קרועים, בלויים עם
חורים. לפעמים בלילה היא הייתה עושה טקסי וודו ועוד כול מיני
כשפים...
אף אחד אף פעם לא הבין אותה, למה היא חושבת על זה? למה היא לא
חיה את החיים? למה היא רוצה למות... לא היו לה הרבה חברים,
החברה היחידה שהייתה לה, כבר מצאה תשובות לכל השאלות שלה. היה
לה קשה להתחבר לאנשים, בעיקר בגלל שאנשים היו מפחדים ממנה. הם
פחדו מהדרך שהיא מתלבשת, מהדרך שהיא מדברת ופשוט מהדרך שהיא
חיה...
היא חשבה על כל מיני דרכים לקבל תשובות לשאלות... היא חשבה על
הדרך הכי טראגית, אבל הכי פחות כואבת. היא ידעה שגם ככה לאף
אחד זה לא יזיז. לא הייתה לה משפחה היא הייתה כולה לבדה...
ילדה בת 15 עדיין נחשבת לקטינה. היא הגיעה מארה"ב משפחתה נשארה
שם, גם ככה הם לא אהבו אותה.
יום אחד היא הגיעה לבית ספר המורה שלה התחילה לדבר, היא התחילה
לחשוב אולי באמת הגיע הזמן שהיא תקבל כמה תשובות, אולי הגיע
הזמן שהיא תבקר את חברתה היחידה... היא החליטה שכשהיא תגיע
לביתה היא תשיג שאלות לתשובות שלה. בדרכה הביתה באוטובוס מישהו
הסתכל עליה, היא לא ייחסה לכך משמעות, היא רגילה שאנשים בוהים
בה. כעבור כמה דקות היא הבינה שזה לא סתם מישהו, הוא בהה בה
בצורה אחרת מהאחרים, הוא לא בהה בה כאילו היא נפלה מהירח. היא
הייתה בהתלבטות אם לגשת אליו או לא. היא הגיעה לתחנה שלה
וירדה, בדרכה מהתחנה לביתה היא חשבה על אותו האיש, היא הרגישה
מגע יד על כתפה, מאחורי גבה, זה היה אותו האיש, הם הסתכלו אחד
בשני, בחנו אחד את השני אך לא הוציאו מילה מהפה. היא נשברה
ראשונה ושאלה: "מה אתה רוצה ממני?", היא הרגישה משהו מוזר
באוויר, הוא לא ענה לה והלך לביתו.
היא נכנסה אל ביתה שמה את המוזיקה שהיא אוהבת, את הרוק הכבד
שלה, הלכה למטבח החליטה שעכשיו היא הולכת לקבל את התשובות שלה.
עברו כמה דקות, היא פגשה את החברה שלה. היא קיבלה תשובות.
ועדיין לאף אחד לא איכפת ממנה. |
