בהתחלה,
היא תראה שלמה מבחוץ
ומפורקת מבפנים
אחר כך יתאחדו המצבים,
אנשים יבהלו וישאלו מה שלומה
אך היא תחייך ותגיד שהכל כרגיל, היא תלבש את המסכה
ולמרות זאת אינה מאושרת מבפנים
כולם חושבים שהם יודעים
וחלקם אפילו גם עוזרים
היא תגיד "תאכלי רק קצת"
אני אסגור את העיניים
הדמעות מתות לצאת
הכעס מתפזר בגופתי
"היא לא מבינה! היא לא מבינה!"
ועוד שניה אפול
החדר מסתובב
או שזאת אני?
ומתי יפסיק כל הסיוט ולמה הוא התחיל?
ברחוב אומרים לה "תעשי לי ילד!"
ומה היא תענה?
אני אוכל ללדת... אני כן...
ים של סיבות למעשיה
ולא תמצאו העיקרי
היא תמשיך בשלה
ותהרוס את עתידה
עד שתגיע לסוף המערה והיא תמשיך להתעלם
ולרזות עד שתעוף עם הבלון עד הגבהות ותתנפץ לרסיסים
היא תטבע בתוך עצמה
בתוך כל מה שיצא מגופתה
יהיה לה טוב שם ושקט
בלי נשימה בלי דאגה בלי התייסרות
הכל יהיה מוחלט ופשוט
מלאך יצבע את חייה בגואש לבן וכסוף,
בלי עצב ודמעות
היא תפסיק לבכות,
היא תמות...

אני אמות.