את המקום ממנו השקפתי
על ימים שעברו
כיסה ערפל של בילבול
ואני, פשוט לא יכולתי להאחז
בכל מה שאולי היה נמצא שם,
מעבר לערפל הסמיך,
והייתי חסרת כל כוחות
להמשיך הלאה.
יכולתי רק לדמיין את עצמי -
מגיעה לימים שוודאי עוד יבואו,
רוקדת בעיניים עצומות
על גבעות מחשיכות,
נאחזת בציפורניים שבורות
בכל מה שטוב.
הייתי תשושה, אך ידעתי
שכשיתפזר הערפל
אמצא בתוכי כוחות
לקום,
להאחז בכל הטוב שיש
ולהמשיך הלאה.
לבועז |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.