אני מעדיף בשעה מאוחרת יחסית זו של היום, אף כי לא מאוחרת
במידה בלתי סבירה לטבוע אל דפיי. שהם במקרה זה, אגב, דפים
משומשים- שאני כותב מצידם השני. אין זה מחוסר תקציב, אף כי
הייתי יכול להוסיף לכך נופך רומנטי על ידי טענה מסוג זה;
ואולם- לא היה לי כוח לחפש דפדפת נקיה.
הטביעה בדפיי הופכת לאפשרות המלבבת ביותר אחרי נסיגתה של
הטלויזיה ומערכת הסטריאו. ברצוני להאיר, למעשה, ואף כי אולי
הדברים אינם נראים כך, חלקה משמימה באישיותי, או שמא נפשי-
ואולי מוחי, ליצירת ניכור מן הדברים, על שום הקונוטציה
השכלתנית של המוח.
בחלקה זו אני מתבייש למדי, כלומר אינני מתבייש בה בפומבי.
המושג אולי נשמע תמוה, "מתבייש בפומבי", אך אין הוא כזה: כלפי
חוץ חלקה זו היא דווקא מקור לדימוי חיובי. פוזה. אהיה מדויק:
כלפי חוץ חלקה זו לא כה חשובה, דימויי דווקא הפוך, הייתי שמח
לדימוי שהיתה מעניקה לי החלקה לו היתה חשופה.
וכאמור: רק עמוק פנימה (?!) אני מתבייש בה, בפני עצמי איני
יכול להביט נכוחה.

ואם נדמה לכם שאגלה מהי, אז טוב שנדמה.