זהו סיפור על אלטזאחן חביב, שעם העגלה הוא מסתובב בשוק מסביב,
ומנסה למכור לכולם את הבעיות שלו... אני מחזיקה לו אצבעות,
למרות שהאצבעות שלי לא כל כך עוזרות.
יום ראשון. 6:30 בבוקר. רוני מקרוני האלטזאחן קם לעוד יום
עבודה, חראגיל, ויוצא לשוק.
שוב וצועק:
אלטזאחן, אלטזאחן! לא כל יום מוצאים כאלה מציאות! רגשי נחיתות,
תסכול מיני, הורים דפוקים - שניים במחיר אחד, נטיות אובדניות,
אחות פקצ"ה,רק היום, בזיל הזול! רק היום, בזיל הזול! אלטזאחן!
אלטזאחן!
ב-18:30 אחרי הצהריים הוא חוזר הביתה, כשאפ'חד לא קנה ממנו
כלום. הוא יורד על ארוחת ערב ענקית של דיכאון, והולך לישון בלי
גרוש על הנשמה.
ביום שני בבוקר, שוב מתעורר בשעה 6:30, ויוצא לשוק.
מוציא ת'גרון:
רק היום, סחורות חדשות! דיכאון בזיל הזול! אחות פקצ"ה יד
ראשונה, מצב מכני מעולה! נטיות אובדניות במחיר מציאה, שלא
ראיתם אף פעם בחיים! רק היום ומחר מבצע - קנה רגשי נחיתות -
חדשים דנדשים, ישר מהיצרן, קבל עוד רגשי נחיתות בחצי מחיר!
ושוב, שומדבר לא משתנה - חוזר הביתה ב- 18:30, בלי כלום, אוכל
המון והולך שוב לישון.
ככה כל השבוע. אף אחד לא מוכן לקנות ממנו כלום, והוא נשאר חסר
פרנסה... הוא רוצה קצת אקשן, קצת גיוון...
בינתיים, הוא מבלה את הזמן שנותר אצל הפסיכולוג, בוכה על החיים
הדפוקים שלו...
אבל לא מצליח לשנות כלום - חוזר לעבודה בשאיפה לעשות הסבה
מקצועית ולהיות אולי גנן, או די.ג'יי, או צייר... משהו
מעניין... |