הכי חזק.
הכאב הכי חזק שהרגשתי בחיים.
זה מוזר כזה, מתחיל בקטן בכי קטן-טן שסתם מציק ואז לאט לאט הוא
מתגבר ופתאום אני חונקת את הדמעות בפנים אבל אז הוא ממשיך
להתגבר ואני כבר לא יכולה ובוכה, "טוב", חשבתי לעצמי, "זהו,
לפחות עכשיו זה יגמר". אבל לא, טעיתי, הכאב המשיך להתגבר והוא
כ"כ מתגבר עד שבשלב מסוים ממש קשה לנשום! הכאב בא מהלב ובמקרה
הלב גם קרוב לריאות וקשה לנשום, ואז, הפיסגה של כל הפסגות: אני
כבר לא יכולה לבכות מרוב כאב לא יכולה, כ"כ עסוקה בלנשום
שהדמעות לא יוצאות. אז אני מכריחה את עצמי, ברוב תומי חושבת
שאני אבכה וזה ייפרוק את הכאב ומכריחה את עצמי לבכות, אבל זה
לא עובד, הכאב עדיין שם, לא מתגבר אומנם אבל עדיין שם.
"הזמן מרפא הכל", תמיד אומרים ובאמת צודקים, עוברת לה שעה,
שעתיים ואני מצליחה שוב לנשום וגם הבכי לא נורא כבר .

אז אומנם התגברתי אבל אני בחיים לא אשכח את זה, הכאב הכי גדול
שהרגשתי בחיים שלי, הכי חזק, כשעזבת.