סוג של חג.
חברים קרובים ומשפחה רחוקה.
מתישהו לאורך התקופה הזאת הפכתי להיות ראויה לאחת ההגדרות.
אז כיבוד קל ומבטים כבדים. שלושה דורות קבוצים להם יחדיו
בבלילה דחוסה של נוסטלגיה והבטחות לדור רביעי.
אני יושבת בסלון, נוגסת קלות בצפורניים ומנסה להבין את הנעשה
בגופי.
חצי שעה קודם אמא שלו נכנסה מלכותית לסלון עם ערימה של אלבומים
ישנים. "בואי תראי איזה חמוד הוא היה כשהוא היה קטן".
אני מסתכלת. "פה הוא בן חמש עשרה, דוחף את אחותו לבריכה. פה
אנחנו בטיול לצפון. אויש, תראי כמה שהוא רזה".
אני מסתכלת על הגבר שלידי, מנסה לזהות בו את הילד המנומש שמונח
לי על הברכיים, מחייך אלי מתוך מסגרת של עשרה על חמישה עשר
סנטימטר.
מועקה קלה מתחילה להתגבש לי חזה וסומק מציף לי את הפנים. אנחנו
מדפדפות ביראת קודש ואחרי חצי שעה ושנה בחייו של ילד, שכעבור
חמש עשרה שנים יהיה בן זוגי, אני מוצאת את עצמי נבוכה, מבוהלת
ומרוגשת.

בדרך הביתה אני מבקשת ממנו שיספר לי.
"מה בדיוק את רוצה לדעת", הוא שואל. "הכל. איזה מין ילד
היית".
הוא מספר. אני מדביקה סיפור לתמונה.
טיולים שנתיים, ימי הולדת, היום שהוא וארז גנבו סוס מהשכנים
הערבים, האופנועים ביוון, הנשיקה הראשונה, הליטוף המתוק, הסקס
המבולבל.

בבית הוא מראה לי צלקת על היד שלא הבחנתי בה קודם מאותו יום
שהוא נפל מהסקטבורד.
"לא חשבתי שהשטויות של אמא שלי יעניינו אותך כל כך. אני שונא
את הטקס הזה, של התמונות".
"אני מאוד שמח שכל כך אכפת לך", הוא מחבק אותי במיטה. "את
כנראה ממש אוהבת אותי, מה?", אני מחייכת חיוך מריר ומסמיקה
בקלקלתי. "בואי תראי איזה גבר נהיה מהילד החמוד", הוא מטביע
אותי בכריות.
כמה דקות אחר כך אני מסתכלת על האיש שנהיה מהילד החמוד, מזיע
ומתנשף כנושא את דגל הגבריות.
אני תופסת לו את היד ונצמדת לצלקת שלו, מלקקת ונושכת.
את רק צריכה לעצום עיניים אני חושבת ומיד רצות להן כל התמונות
ומרעישות את נשמתי.

"גמרת טוב?", הוא שואל ואני נמלטת לשירותים, חוטפת בדרך את
התיק שלי. אני מתיישבת על האסלה ומוציאה את התמונה מהארנק. אני
מצמידה את הצלולואיד לשפתיים ומנשקת את הילד שאוכל גלידה ומביט
בי משתינה, הילד ששנים אחר כך יענג אותי במיטתו ללא כל שריד
מהתמימות המתוקה שניבטת אלי עכשיו מהתמונה שגנבתי מהאלבום
המשפחתי.

הימים עוברים. אני חוזרת אל בית ההורים ומבקשת לראות עוד
תמונות. הם נענים לי בשמחה.
הארנק שלי מתמלא באוצר הגנוב. אני מתענגת על טעם הפרי האסור
יום אחר יום והוא מתוק ומריר ואני מחכה לתחושת השובע שמסרבת
להגיע.
הגבר שלי מאושר מחדוות הסקס שמציפה אותי לילה אחר לילה ולא
עוצר לתמוה על המשחקים החדשים שאני מביאה איתי למיטה שלו.
"אני מאוהבת בך", אני נחנקת חלושות כשהוא מצמיד את פניי לפניו.
העיניים שלי עצומות ואני יכולה לראות אותו שם, שזוף ורזה וחלק,
רץ על החוף ומתנפץ אל הגלים.
"תסתכלי אליי", חודר הקול המחוספס שלו . "תפקחי את העיניים".
אני קורעת עצמי מהידיים הילדותיות וחוזרת למיטה של הגבר הזה,
שאם לא הצלקת הזאת על היד, לא הייתי מזהה את האהבה שלי מתחת
לשערות הכהות והשרירים המאומצים.

"אני רוצה שנעשה ילד", הוא מלטף לי את השיער.
"אני רוצה שיהיה לנו ילד, הוא יראה כמוני ותהיה לו הנשמה שלך,
המצחיקה הזאת".

"כן", אני ממלמלת. "כן".
"אני רוצה את הילד שלך", אני לוחשת ובולעת דמעה מרה.






תודה וסליחה לאודי.