איילת השחר ואיילת הסהר
הביאו עליך קיצן,
השחר, בטיפוף צעדים,
הביאה עם בוקר, אביב ציפורים...
אחת העדנה - שופעת ליטופים,
ואחת העסיס - יפה ומרווה
לטשטוש החושים

בצהריים, אל מרכז המרעה, באה איילת השחר,
הציפורים כבר בגרו, והעלווה עוד גבהה.
העדנה הייתה לשגרה והעסיס למיץ,
עוד פרחים החלו לתת ריחו של קיץ -

ועם ערב, איילת הסהר, תציף את העמק,
ובשמיים כבר עננים חגים,
ציפורים איין, טרוטות עיניים -
ישובו אל קינן במרחק,
זו אל גשמותה, וזה לריקבונו.
גם איילת השחר תברח לביתה,
בנבילת פרחים, תבשר היא קיצו של קיץ.
ובואו של סתיו ינקוש בפתח -
איילת הסהר תשטוף את העמק,
בגשמי זלעפות ורוחות מייללות.
מבשרים את קורו של ליל -
אפלתה של אשמורת.

רק זכרת כי בעוד ליל נגמר,
עוד יחזור זה יומו של אביב,
תוסיף ללטף ציפורים במרחב,
לו, איילת השחר תשוב להרהיב...