שני נערים, במגרש משחקים, אחד על אופניים, השני על סקייטבורד.
"הוק המלך!" אמר אחד הילדים
"הופמן שובר את הוק" מחזיר לו באותו מטבע,
נוסעים להם הנערים, אני צופה, אורות נדלקים.

הדוקטור מגיע. שלום תלמידים, היום נמשיך בלימודי הכימיה שלנו.
"אבל מר הופמן!" עוצר אותו אחד התלמידים, "אנחנו בעיצומו של
פרויקט!"
הדוקטור בחוץ, מביט בנערים, "הם כה תמימים" חשב לעצמו.
חזר למעבדה, התלמידים שקדנים, אך דיי מעופפים.

כל המעבדה אחוזת תזזית. אנשים הולכים, אנשים באים.
סוחרים חביבים, סוחרים ממולחים, כולם רוצים מהדוקטור שלי!
התלמידים עובדים פרויקטים מרובים,  הסוחרים רוכשים, הלקוחות
מעופפים.

הופמן חולם לו, על זמן אחר, די אמיתי, קפיצה כה קטנה, סיבוב
אנכי,
היפוך באוויר, והנה אני!
סירנות באיזור הופמן באוויר, השמחה נמוגה, הסוחרים מתפזרים.

הופמן מפדל לו, 40,000 איש מריעים לו,
אך הוא אינו מרוצה, מה קורה?
הנה הוא מנסה, 360 בהיפוך אנכי, שיא עולמי,
אך הוא אינו מרוצה.

ואנשים לא מבינים, איך הופמן עדיין בפנים?
עברו מספר שנים והופמן עדיין בפידולים, אבל איך? הוא עדיין
בפנים!

הסיפור הזה אמיתי? או שהוא די במוחי?
שפיץ וחצי זה הסיפור,
אורות נדלקים ואני גמור.

אנשים נדלקים, תלמידים מספקים,
הופמן מפדל והופמן מסמם.

משפחת הופמן, משפחה מאושרת אחת... אלופים גם בסמים...