היום מצאתי לי זמן והלכתי לשוק, שזה בכלל עניין גדול, כי בדרך
כלל אני לא מוצא אחד כזה - זמן פנוי. כל הזמן תפוס, אצל מישהו
אחר.
הלכתי לשוק והסתכלתי על פירות, כי זה חשוב לאכול פירות - כך
אומרים אנשים - וחשבתי לעצמי שהגיע הזמן לנסות דברים חדשים, לא
רק תפוזים בחורף וענבים ואבטיח בקיץ.
אז קניתי פומלה.
פומלה היא פרי קצת מוזר.
היא לא תפוז, גדולה מאשכולית, צהובה כמו בננה וקטנה מאבטיח.
פומלה זו בהחלט לא החלטית.
בטח שלא כמו פומלית.

חזרתי הביתה והנחתי אותה על המיטה.
היא הראשונה מזה הרבה זמן שנכנסת לי לדירה, יושבת ושותקת,
מסתכלת בחזרה.
לא יכולתי לסבול את השתיקה שלה, אז החלטתי לגמור אותה.
הנחתי אותה על המקרר, תלויה בין התקרה לרצפה, וחזרתי למיטה,
נשען לאחור ומביט מרחוק. פשוט לא ידעתי איך לאכול אותה, ולצאת
מהמצב המסובך הזה.
שלפתי סכין, ובלי לקחת נשימה מיותרת, הסטתי את מבטי לצד (כדי
לא להסתכל לה בעיניים),
ובחזרה כדי לא לחתוך בטעות את היד, ונכנסתי פנימה, מחלק אותה
לשניים, ואחר כך לארבעה חלקים.
אחר כך ניסיתי לאכול אותה עם הידיים והסתבכתי עם הגרעינים.
ובאותו רגע תמים, הרגשתי פתאום לא נעים. עשרות הגרעינים הקטנים
שהתגלגלו על המקרר ממש מתחתיי, נעצו בי מבטים ישר לפנים.
בהחלט רגע קשה בחיים.

זו בהחלט הייתה התנסות חיובית.
איזה מזל שלא קניתי פומלית.

עברי לידר שר ברדיו על אהבה ומכריז ש"יותר טוב כלום מכמעט",
ואני התחבטתי והתלבטתי בשאלה הזו הרבה זמן, ועדין לא הצלחתי
להגיע לפתרון אחד, שמתאים תמיד לכל זמן.

בדרך כלל כשאתה לבד, אתה רוצה מישהי שתחלוק איתך את הרגעים
הקטנים ותהיה איתך
ברגעים הגדולים. אבל כשזה לא מצליח בדרך שאתה רוצה, או לא
מסתדר בכלל, אתה תוהה למה הכנסת את עצמך לעניין, ולמה בכלל אתה
צריך את זה?
-"יותר טוב להיות לבד, מי צריך אותן?" אתה משקר לעצמך, חוזר
ואומר "אני מאושר, לא צריך שום דבר..." ואז היא עוברת על פניך,
הבחורה החדשה שתסעיר מחדש את החיים שלך או לפחות את השבוע
שלך,עד הסערה הבאה.

אז פגשתי בחורה אחת מיוחדת, גבוהה, נחמדה, יפה, ויש לה
"סלקום". מה צריך יותר מזה?
אבל כבר אחרי פגישה אחת נפרדנו איש איש לדרכו.
ולפעמים נדמה לי שכל הבחורות הכי לא מתאימות לי, הכי מוזרות
לי, נמשכות אליי.
ולפעמים נדמה לי שאולי זה אני, שמצליח בכל פעם להרוס דברים
טובים. (לפחות אני טוב משהו).