עוד ערב חם ביחידה. השמש כבר שקעה, אנחנו עושים את הדרך חזרה
למגורי הלוחמים אחרי ארוחת הערב. בתוכנית - טורניר פלייסטיישן
עצבני ואח"כ סרט בדי.וי.די, כנראה שהיום רואים את מבצע סבתא
(לא מפתיע בהתחשב בכך שזה הסרט היחיד שיש לנו).
בדרך אני רואה את איילת מהמבצעים. זורק לה חצי חיוך ונזכר
בשבוע הנופש, איך שהיא נראתה בבגד ים...
הלב דופק ב-200 פעימות לדקה, האדרנלין לוקח שליטה. אני טס מעבר
לפינת הסמטה, עובר את חנות העופות. מאחורי שטרן ומושיקו, מנסים
להדביק את הקצב שלי. הבן זונה ברח לתוך אחד הבתים ואנחנו
אחריו. שאר הכוח עדיין מסביב לבית.
אנחנו נכנסים לבניין ועולים במדרגות, שוכחים מכל העניין של
חיפוי הדדי, פשוט רצים כמו מטורפים לתוך בית בלב הקסבה. אני
שומע תינוק בוכה מאחת הדירות, ממשיך הלאה ומספיק להבחין בדלת
נטרקת. רץ בלי הפסקה עד ליציאה אל הגג אני יוצא לגג ורואה אותו
מחפש מקום לברוח. אין לו לאן.
שטרן מגיע מאחורי מתנשף יחד עם מושיקו. אני מרים את הנשק ורואה
את סעיד ח'ליל מונתזי ת.ז 38427635 מוגדל פי 4 דרך הכוונת. הוא
עוד מספיק להיראות זועם לפני שאני מעיף 5 קליעים לתוך הפרצוף
שלו.
לפעמים בלילות אני חולם עליו. הראשון שהרגתי. היו עוד אחריו,
אבל הוא המיוחד. הוא היה הראשון שלי, ונראה לי שגם אני הייתי
הראשון שלו. הראשון שהרג אותו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.