הכל התחיל מאותו נער נחמד שקוראים לו שניר, לי , חברה שלי
הכירה לי אותו, היה לי נחמד ניסיתי לשדך בינהם ופתאום מצאתי את
עצמי מאוהבת:

"שניר: היא חושבת שאמרתי לה שאכפת לי ממנה רק בגלל שאת
ביקשת..
אפרת: ררררר
אפרת: אני ארביץ לה
אפרת: חחחח
אפרת: אמרתי היום ללי ככה:
אפרת: לי..
אפרת: בא...
אפרת: לי...
אפרת: על...
אפרת: ואז היא עושה לי כזה
אפרת: שניר?!
אפרת: היא חושבת שאני רוצה אותך
אפרת: או חשבה לפחות"

לי, חברה שלי אהבה אותו ורצתה אותו ואני פשוט נדחפתי באמצע,
אני תמיד כזאת נדחפת, הורסת כזה ושאני חושבת על זה אולי הרסתי
לחברה הכי טובה שלי, אולי אני ממש כלבה ואולי לא... כי אז זה
הגיע:

"אפרת: אתה אוהב אותה?
שניר: לא...
אפרת: אתה אוהב מישהי?
שניר: אותך...
אפרת: חחחחח
אפרת: גם אני אותך...
שניר: יש!"

שנינו לא ידענו אם זה מציאות, מציאות מדומה או סתם משחק ילדים
מטופש...אבל נתנו לזה להמשיך...

"שניר: איזה כיף לו הוא מחבק אותך...
אפרת: למי?
אפרת: עמית?
שניר: אני גם רוצה לחבק אותך...
אפרת: חחח חיבקת אותי כבר
שניר: שוב...
אפרת: ראית את התמונה שלי של ענת ושל לי?
שניר: כן...
שניר: את נראית שווה...
כמו תמיד...
אפרת: חחחח
שניר: את ברבי...
אפרת: חחחחחח
שניר: ואני אוהב אותך..."

טוב,זה המשיך כזה בסבבה, לא היינו רציניים זה היה לנו סתם כיף
לשבת ולדבר שעות החלטנו שאנחנו "נשואים" סתם בשביל המשחק
והרגשנו שהמשחק הופך למציאות, שהאשליות הן כבר לא בגדר אשליות
ושהפנטזיות מתגשמות...

"שניר: עכשיו שאנחנו נשואים..
את מוכנה לספר לי על חיי מין שלך.?!
אפרת: חחחחחחחחחח
אפרת: אני על הרצפה ממך
שניר: חחחחחחחחחחחחחחחח למה.!?
אפרת: הצחקת..."

הוא תמיד ניסה לרגש אותי ובאמת שהוא הצליח, היה ביננו איזה
קליק, זה היה משהו מיוחד לא? אני חושבת, כי אם לא אז למה אני
יושבת פה וכותבת את זה...?

"אפרת: תמציאו משהו חדש :)
שניר: אפרת...
אפרת: יאפ?
שניר: הייתי מוכן להתחתן עם החתול שלך רק כדי להיכנס למשפחה
שלך...
אפרת: חחח יש לי רק כלבה סורי
אפרת: אבל זה מקורי
אפרת: עוד לא אמרו לי את זה
אפרת: אני בוכה מרוב אושר..........."

וזה המשיך...

"שניר: אפרת...
אפרת: ?
שניר: למה ה' ברא אותך כל כך יפה?!
אפרת: מספיק עם המשפטים
שניר: זה לא משפט...
אפרת: חחח
שניר: אני באמת שואל...
אפרת: הוא לא ברא אותי יפה...
שניר: הוא ברא אותך מושלמת..
אפרת: חחחחחחח
אפרת: ממש
שניר: לא אכפת לי מה את חושבת על עצמך ומה אחרים חושבים
עליך...
בעיני את מושלמת ושום דבר בעולם לא ישנה את זה..."

זה הגיע, זה היה צפוי, הריב הראשון שלנו, ולא, זה לא היה מלווה
בתרועות של חצוצרות, אלא יותר בתרועות של מיתרי הקול שלי שחדלו
לעבוד לזמן מה.
הוא כתב לי איזה משפט כזה, אין ביננו כלום, לא נפגשנו זה סתם
והמשפט הזה הוביל לדבר הבא:

"שניר: מה קרה?!
אפרת: כלום... אתה זה מה שקרה!
אפרת: אתה יכול לפחות להתייחס אלי ברצינות
שניר: מה עשיתי?!
אפרת: חשבתי שאתה אחר
אפרת: אבל כנראה שלא
שניר: אני מתייחס אליך ברצינות!
אפרת: עלק
שניר: נו מה הבעיה מה עשיתי?!
אפרת: "אין ביננו כלום... הכל דיבורים"
אפרת: סבבה
אפרת: אין ביננו כלום
שניר: כי בינתיים אין כלום!
אמרתי לך כבר זה כלום!
זה שאנחנו מדברים ואומרים דברים לא אומר שעשינו את זה עדין!
אם יהיה משהו אז תספרי לה אבל כל עוד לא נפגשנו את לא יכולה
לספר לה כלום כי זה נשמע אידיוטי גם!
אפרת: אז בשביל מה אתה מדבר איתי? במילא הכל שקרים... אז חכה
שניפגש ואז נדבר... כי במילא זה לא שיחות אמיתיות אם... "אין
ביננו כלום"
שניר: אוף את לא מבינה!
שניר: מה יש בינינו?!
התנשקנו?!
ראיתי אותך בכלל?!
אפרת: מה הקשר?!
אפרת: שיהיה ביננו משהו זה רק אם נתנשק?!
אפרת: מאיפה השטויות האלה?
אפרת: בשביל מה להגיד שאתה אוהב אותי סתם
אפרת: בשביל לעשות את עצמך כאילו אכפת לך ממני?
אפרת: אולי אתה חושב שזה כלום אני ממש לא חשבתי ככה... כנראה
שטעיתי....
אפרת: טוב... אם אני מדברת אל עצמי... אז אני הולכת
אפרת: ביי
שניר: אוף את מעצבנת אותי!
אפרת: כן... אם היה אכפת לך ממני באמת והייתי אומרת לך משפט
כזה אז נראה איך לא היית מתעצבן
שניר: את אומרת שטויות!
אפרת: חשבתי שקורה משהו אחר... טעיתי...
אפרת: עכשיו אני במילא צריכה ללכת
אפרת: להתראות..."

ככה הסתיים הריב הראשון שלנו, זה היה מפחיד, אני חושבת שעד
לאותו רגע לא רבתי ככה עם מישהו ותאמינו לי שכל כך התעצבנתי
שאם הוא היה לידי הוא כבר לא היה פה איתנו...

"אפרת: אפשר להגיד שלום..
שניר: עכשיו את נותנת לי עוד סיבה למה אני צריך להתאבד...
אפרת: די
שניר: שום די..
אפרת: בסדר... נחזור להיות כמו שהיינו
אפרת: רק בלי ה-מת עליך
אפרת: חולה עליך
אפרת: אוהב אותך
אפרת: או שטויות אחרות
שניר: ס22ה...
אפרת: טוב...
אפרת: אני לא אשקר לך אבל... ממש התאכזבתי עכשיו ממך
אפרת: הורדת לי את החשק לפגוש אותך לרוץ ולחבק אותך...
שניר: אבל למה?
אני לא מבין אותך!
את אפילו לא מכירה אותי!
אפרת: כי... לא אומרים כל היום למישהי שאתה אוהב אותה, חולה
עליה ואחר כך אומר שזה כלום...
אפרת: תאר לך שהיית מאוהב במישהי והיא הייתה אומרת לך גם אני
מתה עליך חולה עליך... ויום אחד היא הייתה באה אליך... לא זה
היה סתם בצחוק... יש לי בכלל חבר...
שניר: הכל בתור ידידות!
אני לא ראיתי אותך בכלל!
אתה לא יכול להתאהב במישהו שלא ראית!
אפרת: תתפלא...
שניר: נו באמת את ילדה מוזרה!
אפרת: תודה
אפרת: להתראות
אפרת: חבל... פעם הייתי מושלמת עכשיו נהפכתי למוזרה... שינוי
מעניין... למה אתה עושה לי את זה שניר? אתה לא רואה שאני
מאוהבת בך באמת?
שניר: את עדין מושלמת בעיני!
תביני!
אבל אני לא מאוהב בך!
אני אוהב אותך!
לא מאוהב!
אני עדין לא פגשתי אותך!
וגם את לא מאוהבת בי כי עדין לא ראית אותי בכלל!
אפרת: כל אחד אהההההההההם והמוזרויות שלו...
שניר: את יודעת מה?
שניר: נגיד ואת באמת מאוהבת בי...
כשנפגש זה יעבור לך תאמיני לי...
אפרת: חבל שניר... היה יכול לצאת מזה משהו
שניר: אני יודע שיכל לצאת מזה משהו ואני רוצה שיצא מזה
משהו...
שניר: אבל אל תפתחי רגשות וציפיות לפני שתפגשי אותי באמת...
אפרת: אני צריכה ללכת
אפרת: נדבר כבר
אפרת: ביי ביי"

טוב, מאז נפגשנו, הכל בסדר, אמרנו אחד לשני שאנחנו אוהבים אותו
וזה פתאום נהיה רציני, אי אפשר להגיד עוד שאין ביננו כלום...
יום אחד השתעממתי קצת וקראתי בהיסטוריה שלנו, מצאתי איזה משהו
ששניר כתב לי קצת לפני הרגע שנפגשנו, הוא כתב לי, אני אעשה הכל
בשביל לשכוח את מישל, אני צריך מישהי עכשיו.
מישל זאת הייתה החברה הקודמת שלו, באותו רגע תהיתי, אולי אני
המישהי החדשה הזאת בשביל לשכוח את מישל?!

"שניר: לא אכפת לי אם תאמיני או לא, זאת האמת ואם את לא מאמינה
אין לי מה לעשות.
אהבתי את מישל הרבה זמן וידעתי שזה לא ילך כי הינו רחוקים...
ויש לי ידידה שקוראים לה נועה ודיברתי איתה על זה שאני עושה
הכל כדי לשכוח את מישל.
אחרי זה הכרתי מישהי שקראו לה דניאל...
וכל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שאני אוהב אותה, ושכנעתי את
עצמי כל כך חזק שהאמנתי לזה אבל בתוכי לא אהבתי אותה...
וזה לא הלך ממש...
והייתי נורא מבואס מכל העניין, ואז הבנתי שאתה לא יכול לשכנע
מישהי שאתה אוהב אותה אם אתה לא באמת אוהב אותה...
ואת צודקת מה שכתבת היה באמת יום לפני המסיבה, זה היה משהו כמו
השעה 8-9...
יום לפני המסיבה שלך אני אמרתי לעצמי שאני לא הולך, ופשוט
הייתי סגור עם זה...
ועבר זמן ודיברתי איתך ועם לי, ופתאום הייתה לי הרגשה מוזרה
כזאת, הרגשתי כמו שלא הרגשתי אף פעם, הרגשתי כאילו אני חייב
ללכת, זה היה כאילו מלאך אמר לי, אתה חייב ללכת אתה לא תתאכזב,
יש שם משהו שלא תמצא בשום מקום אז ופעם ראשונה בחיים שלי הלכתי
למקום שלא ראיתי את מי שגר בו אף פעם...
ואז כשהגענו הייתי בטוח שזה סתם יהיה עוד ספור רגיל, שניפגש
וזה ולא יצא כלום...
אבל ברגע שראיתי אותך, היה לך את המבט הכי יפה שראיתי בחיים
שלי, את הסתכלת עליי במבט כאילו אנחנו מכירים שנים, ואז הבנתי,
שעם מישל זה היה סתם סטוץ ושזה לא יחזור, והסתכלתי לך בעיניים
ופתאום הרגשתי נעים כזה בלב, ואחרי שדיברנו את פשוט כבשת אותי
אני לא יכול להסביר את זה, מצטער אני גרוע בלהסביר את הרגשות
שלי...
ואחרי שהלכתי, שנייה אחרי זה הרגשתי שאני חייב לראות אותך שוב
כל כך התגעגעתי, ופחדתי שהתאכזבת ממני, והייתי כל כך שבור, את
לא יודעת כמה, בכיתי בתוכי, הרגשתי שאם את דוחה אותי אני פשוט
מת, הרגשתי כמו שאוהבים..."

זה היה מרגש, אני עד היום קוראת את זה ויש לי דמעות בעיניים
אבל זה עדיין לא הספיק לי, זה אמיתי?!
כנראה שזה היה אמיתי, כן זה קרה, וזה נמשך חצי שנה למרות שהחצי
שנה הזאת נראתה כמו נצח ואני חושבת שבמידה מסוימת היא אפילו
שינתה אותי, אז אם אתם שואלים למה זה נגמר, הרי זה היה כל כך
מושלם...
היו בחצי שנה הזאת הרבה ריבים חוץ מהריב הראשון זה לא כל כך
הלך, אחרי כל הריבים האלו לא יכולנו שלא לשנוא אחד את השני,
אומרים שהגבול בין אהבה לשנאה הוא צר וקטן מאוד כנראה שזה נכון
כי עד היום אני לא יודעת אם אני שונאת אותו הכי בעולם או פשוט
אוהבת אותו כמו שאף פעם לא אהבתי...

"שניר: אוקיי אני מבין מזה שאני צודק...
תזכרי אבל, לא אני זה שגרמתי לזה, את אשמה..
תהני בחיים ואני מקווה שיש מישהו בעולם שמתאים לך, למרות שאני
יודע שאין כזה.
אפרת: אני לא אשמה... לך תמות
שניר: אם את לא היית אשמה מזמן היינו גומרים עם העניין הזה, את
כל הזמן אוהבת לריב על הדברים הקטנים, את שמה לב על מה אנחנו
רבים, על דבר מסכן, לא בגדתי בך, לא קיללתי אותך, לא רבתי
איתך, את אפילו לא היית קשורה לכל הזין הזה, ותראי איך זה
נגמר, את בן אדם רע, את לא מתחשבת ברגשות של אחרים, את לא
אכפתית, את עקשנית, את רבה על שטויות, את שוברת לבבות, וכל זה
כדי שתרגישי טוב..
אפרת: fuck you!!
שניר: קודם כל תמצאי מישהי שתרצה.
אפרת: כן... זה יהיה קשה... ביי מסכן
שניר: אוף איתך! נשבר לי הזין כבר! חבל שהכרתי אותך! חבל
שהתחלתי את הקשר הזה איתך! חבל שהתאהבתי בך בכלל, סתם שברת לי
את הלב! חבל על הזמן שבזבזתי במחשבות עליך, וזה היה הרבה זמן!
חבל על זה שאני חי! והלוואי והייתי יכול לשכוח אותך! הלוואי!
אפרת: בדיוק... לך תמות אתה לא תחסר לאף אחד בעולם הזה.."

זה לא בדיוק נגמר ככה, אני טיפוס עקשן, אז הלכתי והשלמתי איתו
כי אני רציתי את התענוג לזרוק אותו ולפצות על כל הזמן האבוד
הזה, שניר שלח לי לפני כמה ימים הודעה שהוא אוהב אותי ושהוא
רוצה שאני אבוא לפגוש אותו, לא רציתי ללכת לפגוש אותו, אבל
נכנעתי והלכתי ועוד פעם רבנו, החלטתי עם עצמי שזהו זה נגמר.
אתם בטח חושבים עכשיו שאני הילדה הכי דוחה בעולם, תתפלאו, אני
לא חושבת ככה, שניר פגע בי בחצי השנה הזאת כמו שאף אחד אחר לא
פגע בי אף פעם.

מקווה שנהנתם מהחיים שלי, זה הכל היה אמיתי, אלו שיחות
אמיתיות, שחשבתי לתעד את זה אמרתי לעצמי זה יהיה טוב, איך זה
לא יכול להיות ככה? אלו החיים שלי...