יושבת לבד, בפינה, מכונסת בעצמה,
עם מחשבותיה, עם כוונותיה, עם אהבותיה,
היד נמצאת מול פניה, מנופפת לה לשלום,
מלטפת את שערה, את עורה,
מושיטה לה עלה של זית, מושיטה לה שמיכה,
שלא יהיה לה קר,
מושיטה לה כוס מים, כוס תה, שניים סוכר,

והיא, רק בוהה ביד, במבט ריק,
במבט מזלזל, וחוזרת לחשוב,

והיד מתעקשת, ומתאגרפת,
ומיד שוב נפתחת, מתרככת, ומלטפת,

אבל היא לא רוצה, לא ביד,
לא בשמיכה, לא בתה, לא בעלה הזית,
ועיניה דומעות, והיד מנגבת,
והיא פשוט קמה,
ועוזבת.