נו אז מה אם אני בת 32 ואין לי ילדים. אין לי גם בעל, לא חבר,
אבל יש לי את רפי. ואני אוהבת את רפי כל כך. בוקר אחד אכלתי
קורנפלקס, כרגיל, בעמידה ליד השיש והייתה לי הרגשה שמישהו
מסתכל עלי. פרנואידית אני לא, למרות שאני בת 32 וגרה לבד בדירת
חדר די מוזנחת בתל-אביב ואבא שלי כבר אמר לי לעבור מפה לפני
שאני אמצא איזה סוחר סמים ישן אצלי במיטה. אז לא פרנואידית אבל
בכל זאת, הרגשה מעיקה כזו, עיניים שעוקבות אחרי.

בזהירות הפניתי את המבט שלי הצידה וראיתי קצה זנב ג'ינג'י. זו
הייתה אהבה ממבט ראשון. פתחתי את החלון והוא דחף את הראש הקטן
שלו למטבח וחייך. אני יודעת שחתולים לא באמת מחייכים, אבל אם
הוא היה יכול, אני בטוחה שהוא היה מחייך. בטח בגלל הקורנפלקס
בחלב שחיכה על השיש או בגלל שהוא אהב אותי מיד בחזרה.

עברנו לגור ביחד די מהר, רפי ואני. תמיד אמרתי  שאם יש אהבה
הדברים יכולים להתקדם בזריזות. תכף ומיד הוא תפס את הצד שלו
במיטה. נכון שאהבתי לישון באלכסון אבל בשביל שרפי יהיה מרוצה,
עברתי לצד שהוא הקצה לי. הוא היה ישן על השמיכה ולא יכולתי
להזיז אותה אז ישנתי בלי שמיכה. לא נורא. העיקר שלרפי יהיה
טוב.

ורפי לא אכל אוכל רגיל של חתולים פושטים, בוודאי שלא. הוא אכל
רק מזון פרימיום, כזה שעולה המון כסף, אבל אהבתי אותו כל כך
ולא היה אכפת לי לבזבז עליו את כל המשכורת שלי. ליטפתי אותו
ופינקתי אותו והוא די התעלם ממני, אבל לחתולים יש אישיות,
קראתי את זה באיזה ספר, והייתי סבלנית בהמתנה לגילוי חיבה
ממנו.

החברות שלי הפסיקו לבוא לבקר, טענו שארגז החול שלו מסריח והוא
משיר עליהן שערות ג'ינג'יות שלא יורדות בכביסה ומתחכך בהן
באגרסיביות. מה הן מבינות. הוא רק מבטא את עצמו. הוא אהב מאוד
לשייף את הציפורנים שלו בספה החדשה שקניתי לפני חצי שנה ולאכול
את הצמחים שבאדנית, אבל סלחתי לו. אהבה, אתם יודעים.

אבא שלי אמר לי שזה לא יכול להיות שכל החיים שלי מתרכזים בחתול
הזה, ככה הוא אמר. אבל בשבילי הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה
שותף לחיים העלובים והמשעממים שלי. היה לי פתאום בשביל מי לקום
בבוקר, בשביל מי ללכת לקניות ועם מי לראות טלויזיה. לו סיפרתי
הכל, בכיתי איתו, צחקתי איתו. הוא לא היה סתם חתול. הוא לא היה
באמת חתול ובטח שלא סתם.

יום אחד מישהו דפק בדלת. הסתכלתי בעינית, כדי לוודא שזה לא
סוחר הסמים שמחפש מיטה לישון בה, וראיתי את השכנה מלמטה. פתחתי
לה את הדלת ולפני שהספקתי לומר לה אפילו שלום קטן, רפי הדף
אותי וזינק ישר אליה. חצי שנה ביחד והוא מעולם לא זינק ככה אל
זרועותי. "תולי!" היא קראה לו, לרפי שלי, והוא, במקום להגיד לה
את מי הוא אוהב, גירגר קצת והתרפק עליה. שניהם הלכו ביחד,
השכנה שלי והחתול עם השם הכי שבלוני ואני נשארתי עומדת בדלת.
בת 32, לבד.