-שלום.
-שלום וברכה, במה אני יכולה לעזור לך?
-כן, אני רוצה למות בבקשה.
-רק שניה בבקשה (מקלידה), כן... כן... מוות, כן?
-כן בבקשה.
-טוב אדוני, איזה מין מוות אתה רוצה?
-אה, אני לא יודע... מה יש?
-טוב, תראה, יש כל מיני. אה... התאבדות למשל.
-לא לא, בשום פנים באופן.
-טוב, סליחה אדוני, זאת אחת מהבחירות, לא אני המצאתי אותן, רק
אל תתעצבן בבקשה.
-לא מעוצבן, פשוט זה לא שאני מדוכא ולא שמח עם עצמי או משהו
כזה. אני פשוט רוצה למות. חוץ מזה, אסור להתאבד, זה חטא.
-אל תדאג, יש לנו הסדר עם הרבנות, אם אתה יודע למה אני
מתכוונת.
-בסדר.
-אתה בטוח שלא...
-בטוח למדי. מה עוד יש לכם?
-טוב, יש מוות בתאונת דרכים, מוות בפיגוע, זה מאוד פופולרי
בימינו...
-לא לא, אני לא רוצה משהו כזה, זה פתאומי מדי. אני לא אהנה מזה
בכלל.
-טוב, יש לנו את המסלולים המסורתיים יותר, התקף לב, גסיסה
מסרטן...
-אה, תחזרי על זה?
-גסיסה מסרטן?
-כן, זה נשמע טוב. זה כזה, מוות שלוקח הרבה זמן, יש לזה ערך
דרמטי.
-טוב, אדוני, איזה מין סרטן אתה רוצה?
-אני לא יודע, איזה יש?
-טוב, יש סרטן העור, סרטן האשכים...
-לא לא, לא כאלה דברים, אני עדיין מתכנן קצת להסתדר עם הנשים
לפני שאני מת, זה יהרוס לי.
-טוב, יש גידול סרטני באיזור המוח או הלב, זה לא מתבלט עד
השלבים המאוחרים יותר של המחלה.
-זה נשמע טוב יותר. שיהיה סרטן המוח, אני לא רוצה שמישהו ייקח
ממני נתונים אחרי שאני מת.
-אי אפשר לעשות את זה, אתה יודע.
-לא משנה, סרטן מוח בבקשה.
-בסדר אדוני, מאתיים שקל בבקשה.
-מה? מאתיים שקל???
-כן אדוני, מה הבעיה?
-זה קצת יקר, לא?
-זה זול יחסית למוות בחברות האחרות.
-זה קצת מוגזם, אני לא משלם מאתיים שקל.
-טוב, אז אני פשוט אירה בך פה על המקום.
-מה???

בום.