חומות.
הקמת לעצמך המון כאלה.
הקמת לעמך את מגדל השן שלך, מוקף בחומות אבן אימתניות ושוחה
שורצת תנינים. יותר משמנעת מאחרים להיכנס, מנעת מעצמך לצאת.
הקמת לעצמך גשר יציאה צר במרומי מגדל השן שלך ביודעך בבירור
שלעולם לא תתגבר על פחד הגבהים שלך.
הגפת את התריסים שלך ולא נתת אף לקרן שמש יחידה לחדור לתוך
המגדל המבוצר שלך.
לבשת שריון מתכת עבה וכך ידעת כי דבר לא יפגע בך.
לבסוף, הקפת את המגדל שלך בערפל מסתורי וכך אף אחד, אפילו לא
אתה, ידע מהן כוונותיך.
וכך חיית לך בשלום, יצרת קשר עם אנשים דרך יוני דואר אשר מעולם
לא נשאו מכתב הזמנה. האח בחדר המגורים שלך בערה כל החורף
מההזמנות שהגיעו אליך.
ואז יום אחד אחת מיוני הדואר, אשר הובילה הודעה רגילה לגמרי,
התנגשה באחד התריסים ושברה אותו. אתה כבר תכננת לתקן את התריס,
כפי שעשית אינספור פעמים, כשלפתע ראית קרן אור חמימה מציצה דרך
השבר בתריס. קרן האור לא הייתה מיוחדת, ראית כאלו כבר בעבר, אך
משהו בקרן הזו גרם לך להשאיר את התריס שבור.
וכך לאט לאט קרן האור חיממה את לבך, רצית לצאת ולפגוש את כל
האנשים האלו אשר מחזירים לך יוני דואר, רצית למלא את השוחה
בהריסות החומות ולפתוח את המגדל לכל בא.
ואז, קרן השמש נעלמה.
הערפל אשר יצרת הבריח אותה ללא שוב.
תיקנת את התריס, עטית חזרה את השריון וברחת להתחבא מתחת
למיטה.
וגם עכשיו אתה מתחבא, מאחורי מילים, לא מאחורי חומה.