אומרים שזה שתיים שלוש שניות וזה נגמר, אבל לי זה נראה קצת
יותר מנצח.
אני לא יודע מה יותר מפחיד אותי הידע שלי או הפנים הרגועות
שלהם. הם יודעים שאני מפחד הם רואים שאני רועד הם רואים את
טיפות הזעה שלי זולגות אט אט על פני.
עוד רגע זה מגיע, רצח של אלפי תאים חסרי אונים, אימת הברזל
החודר ומפלח את גופי בכוח רב ובדייקנות שרק הנאצים היו מסוגלים
לבצע.
לא יכול להסתכל אבל אני לא מצליח להזיז את ראשי הבוהה ברמת
האדישות הבלתי נסבלת שלהם.
די אני חייב לצעוק אני מאבד שליטה לא יכול כבר! תוציאו את
האימה הזו ממני.
אני מנסה לנשום להרגיע את עצמי ואולי זה יעבור נשימה אחת...
נשימה שנייה ... נו מה קורה עם זה למה הם לא מסיימים אני לא
יכול כבר די תהרגו אותי כבר!
או הנה זה מגיע המבחנה כבר מלאה נגמרה בדיקת הדם
הסיפור מוקדש לליאור גביש |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.