New Stage - Go To Main Page

פאנקי גירל
/
סיפור שכתבתי

"שיאוו איזה שיעור משעמם" צרחה מורן באמצע השיעור בלי לשים לב
ומיד הסתירה את פנייה וניסתה לנמנם קצת.
פתאום הילד הכי מעצבן בכיתה בא אליה והבהיל אותה , מורן צרחה
עליו שיעוף ממנה כבר והוא באמת התחפף.
עד כמה בן-אדם יכול להיות כל-כך מעצבן, חשבה לעצמה מורן וניסתה
להתרכז בכל דבר מלבד השיעור המשעמם ביותר שיש: צרפתית.
לבסוף צילצל הצלצול המיוחל ומורן ברחה בריצה הביתה וראתה שיש
מכתב בתיבת-הדואר. בטח עוד מכתב לאמא,אך הפעם זה היה מכתב
בשבילה.
מי כבר ישלח לי מכתב, תהתה מורן, ופתחה את המכתב. במכתב היה
רשום: "עוד יומיים אני מגיע!"
"מצחיק מאוד" דיברה מורן לעצמה והעיפה את המכתב לפח.
ניכנסה לביתה, עשתה שיעורים והלכה לישון. כשקמה נבהלה מורן היא
חלמה חלום מפחיד בקשר למכתב ששלחו לה.
והחליטה לצאת החוצה לסיבוב. כשהלכה דרכה על קקי של כלב "אוף כל
זה ביום אחד,זה כבר יותר מדי" התעצבנה מורן. והמשיכה בסיבוב
ואז ראתה כלב חמוד מורן ליטפה אותו ולאחר כמה דקות התעוררה
בביה"ח.
לאחר שמורן התעוררה שאלה מורן את הרופא "מה קרה לי, למה אני
פה?"
"את ליטפת כלב משוטט והוא נשך אותך והתעלפת".
"כמה מקרים ביום אחד" מילמלה לעצמה מורן. "מה?" שאל הרופא.
"שום-דבר" .
לאחר כשעתיים חזרה מורן לביתה ושוב ראתה מכתב הפעם היה כתוב
בו: "תלמדי לא ללטף כלבים משוטטים, אהובתי".
"אהובתי?! אהובתי?! חתיכת מפגר תראה כבר את עצמך! למה אתה עושה
לי את זה?!" צרחה מורן למרות שידעה שאף אחד לא שומע אותה.
למחרת - מורן לא הלכה לבי"ס מכיוון שכאב לה הראש ופתאום שמעה
צילצול בדלת היא פתחה את הדלת וראתה רק מכתב על השטיח. מורן
הרימה אותו
וקראה אותו, היה כתוב בו: "תרגישי טוב, מחר זה מגיע". מורן כבר
לא התייחסה ממש למכתב למרות שפחדה. חברה הטובה עדי באה אלייה
אחרי בי"ס ומורן סיפרה לה את כל הסיפור עם המכתבים ושתיהן ידעו
שזה בטח מישהו מהשיכבה או מהכיתה. והחליטו לברר מי זה.
אך התברר להן שזה קשה מידי לברר מי כותב למורן את המכתבים ושלא
יצא מזה כלום. אז הן החליטו לראות מה יהיה מחר.
למחרת - מורן הלכה לבי"ס וניפגשה בדרך עם עדי .
"יש חדש ממי שכותב לך את המכתבים?" שאלה עדי. "לא,הוא לא כתב
לי כלום היום".
לאחר 3 שעות של שיעורים מעייפים מורן יצאה עם עדי החוצה והלכה
ללוקר להוציא ספרים ופתאום מצאה מכתב בין הספרים .
מורן פתחה אותו בחשש, ובו היה כתוב: "הגיע היום הגדול, שבו
תדעי מי אני. תחכי לי בשער בהפסקה ה-2"
זה עוד 2 שיעורים חשבה מורן. וחיכתה כבר להפסקה לראות מי כותב
לה את המכתבים.
לאחר 2 שיעורים הגיעה ההפסקה, מורן הלכה לשער וראתה אותו, את
הילד המעצבן בכיתה שלה. "אתה זה שכותב לי את המכתבים?" שאלה
מורן. "לא" ענה לה מעיין.
מורן נרגעה. "סתם, זה אני, אבל זאת סתם היתה מתיחה שלי".
מורן הלכה לכיתה מאוכזבת מכיוון שחשבה שמי שכותב לה את המכתבים
זה אמיר, הילד שהיא אוהבת.
כשמורן חזרה לביתה ראתה עוד מכתב "מצטער שלא חיכיתי לך היום
בשער, אמא שלי בא לקחת אותי בלי להודיע".
מורן ידעה שזה מעין, מי שכותב לה את המכתבים והיא בכלל לא
התיחסה למכתב.
וחשבה לעצמה מה פתאום שהוא ימשיך לכתוב לי מכתבים הרי הוא אמר
לי שזאת סתם היתה מתיחה.
אז למה הוא ממשיך לשלוח לי את המכתבים האלו?!
למחרת בבי"ס הלכה למעין וצרחה עליו שיפסיק לשלוח לה את
המכתבים. אבל אז בדיוק בא אמיר ואמר לה: "אני זה שכותב לך את
המכתבים".
"באמת?" "כן בחיי" ענה אמיר.
מעין היה בשוק מכל הסיפור והסתלק משם.
אמיר ומורן היו ביחד 6 חודשים.
הם לא נפרדו רשמית,הכל קרה בגלל שאמיר נהרג בתאונת דרכים.
ומאז מורן בדיכאון קשה ונמצאת בבית-חולים להשגחה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/6/04 22:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פאנקי גירל

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה