מור רובינשטיין / התמימה |
חשבה שהכל יסתדר.
היא עוד ישבה שם,
אבל הכל השתבש.
המילים לא יצאו,
הפרצוף לא האדים,
והידיים לא רעדו.
היא רק חייכה אליו
את אותו חיוך מטופש.
ראתה אותו והכל עבר.
היא אהבה אותו,
או שמא סתם דואגת.
אבל הוא בכלל רוצה אחרת.
היא עוד עמדה שם,
האנשים עברו כולם.
היא עוד עמדה שם,
הציפורים נדדו לאי שם.
הדמעות לא יצאו,
הרגליים לא כשלו,
והלב לא נדם.
היא רק חייכה אליו
את אותו חיוך מטופש.
היא אהבה אותו,
או שמא סתם דאגה.
אבל לו, לא היה אכפת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|