היום התעוררתי בצהריים עם בחילה קלה, שאחרי שלוש דקות הפכה
לבחילה קשה מאוד ונגמרה בהקאה של כל מה שאכלתי בבוקר. אחרי
שאני מקיא אני מרגיש קצת יותר טוב, אבל בכל זאת מפחד ממה שאפרת
תעשה לי כשהיא תחזור מהעבודה בחמש ותגלה שהקאתי לה על כל
השטיח. אבל לא נורא, היא תסלח. היא צועקת בהתחלה, אבל אחר כך
היא סולחת. היא תמיד סולחת. גם אני תמיד סולח לה כשהיא מרימה
אותי בטעות בידיים רטובות, או כשהיא דורכת לי על הזנב בזמן
שהיא מכינה ארוחת ערב. ככה זה כשאתה החתול של אפרת. לומדים
להבין.  

אפרת אימצה אותי בשנה שעברה מ"בית החתול" ביחד עם החבר לשעבר
שלה. מאז היא והחבר נפרדו, אבל אני נשארתי.  במשך הזמן למדנו
להכיר אחד את השני, ולא מזמן קלטתי שאני ממש אוהב אותה. אפילו
כשהיא כועסת. אפילו כשהיא מרימה אותי בידיים רטובות. בכלל,
אפרת היא בחורה נפלאה. כל יום אני לומד עליה משהו חדש.  

אפרת באמת התעצבנה כהוגן על הבלגן שעשיתי על השטיח, וצעקה עלי.
כל הזמן שהיא ניקתה את הקיא בעצבנות, אני רק ישבתי בפינה
וליקקתי בשקט את הכפה שלי. זה לא אומר שלא היה לי אכפת, אבל
אני שונא לגרום לה להרגיש רע, ואני שונא כשהיא כועסת עלי.

היא סיימה לנקות ואז הייתה צריכה ללכת להתארגן. לפני שהיא יצאה
התחככתי לה קצת ברגל וגירגרתי את הגרגור הכי חתולי שיכולתי, כי
לא רציתי שהיא תצא כועסת. אבל היא בכלל לא נראתה כועסת. היא רק
ליטפה אותי ונעלה את הדלת מאחוריה.
היא יצאה כנראה לאיזה פאב, וחזרה עם בחור שעוד אף פעם לא ראיתי
לפני כן. הם נכנסו לחדר שלה וסגרו את הדלת כמעט עד הסוף.
בהתחלה לא הפרעתי, אבל כשהם נשארו יחד בפנים יותר מידי זמן
דחפתי את הדלת עם שתי כפות וצעדתי פנימה. שניהם היו ערומים
ושכבו על המיטה ביחד. אפרת ליטפה את הטיפוס כמו שהיא מלטפת
אותי כשאנחנו רואים טלוויזיה יחד ואני יושב בחיקה. פתאום היא
קלטה איכשהו שנכנסתי לחדר ואמרה בשקט, כאילו כדי שהבחור לא
ישמע: "קשששט! צא מפה!". הבנתי שהם עושים שם משהו שבתור החתול
של אפרת אסור לי לראות, אז חזרתי לפינה שלי בסלון והתכרבלתי שם
בשקט.

כל הלילה חשבתי על מה שאפרת והבחור עושים שם בחדר. באיזשהו שלב
הקולות שבקעו מהחדר הפסיקו, אבל אני המשכתי לשמוע אותם בראש
שלי, ותהיתי למה אפרת עושה לי דווקא. הרי תמיד הייתי נאמן לה,
אפילו יותר מכלב. היא כנראה לא יודעת מה זה נאמנות. אני שונא
כשבוגדים בי. אבל מה לעשות, כל יום אני לומד עליה משהו חדש.

למחרת בבוקר אני קם ומגלה שאפרת עדיין ישנה, וגם הבחור ישן
לידה. היד שלו מונחת על הכרית שלה, איפה שאני בדרך כלל ישן.
אני מתחיל להרגיש שוב בחילה אבל האמת היא, שכבר ממש לא אכפת אם
השטיח של אפרת יתלכלך.