שם בליבי, חבויה בתוכי
שוכנת יונה לבנה וצחורה
בפיה עלי זית שעלוותו נבולה
מחכה, מצפה, מקורה כה לאה
מתי ייגאל יסורה
ושוב תחזור יונתי לסורה?

תפריח כנף ותעוף מתוכי
ותבשר לעולם שהכל מאחור
והנה הגיעו ימי שמש ואור
ואיש ואחיו ידיהם ישלבו
ויותר לא ידעו הרג ורוע
וישובו להם השלווה והרוגע

אך מה גדול צערי עלייך יונתי
ורוחות רעות מנשבות ממזרח
מביאות עמהן רוחות מלחמה
נוחי יונתי כי שעתך כה בוששת
כי טרם נראית בשמיים הקשת
ציפורים טרף סובבות באפור הרקיע
ויומך הגדול טרם הגיע.