טניה ליבר / הדובון |
על אותם דברים?
כמה אני כבר יכולה לכתוב על המכות שאני חוטפת-
מכל הכיוונים?
כבר לא עוזר לכתוב.
אני ממשיכה לכאוב.
עכשיו הולכת לישון,
מחבקת את הדובון.
מוזר,
חוזרת לעבר.
כאילו נמחקו לי שנה וחצי,
זהו.
זה נגמר.
הדבר היחיד שנשאר זה הדובון...
אוף, אני רק רוצה ללכת לישון.
כמו אז, לפני בדיוק חודשיים,
כשישנתי רע,
אבל כשקמתי הרגשתי שזה עבר,
שזה נגמר,
לפחות בינתיים.
הדובון שלי...
האדום-לבן,
זה שדודי נתן לי,
ממזמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|