|
מה כותבים לך כשאתה אינך? והכל ממשיך בלעדיך, בלי בושה.
רק אני נעצרתי. מה אומרים לך כשאין אתה נמצא. איך נוגעים בך
מבלי להרגיש את גופך החם, המוחשי. איך אוהבים משהו שלא קיים?
עזבת. ריק פה. צורב החלל הריק שהותרת. מברשת השניים שזרקתי.
למרות שיותר מכל רציתי לשמור. חתיכת העוגה שנשארה במקרר. שמרתי
את המרציפן לך. הבית לא בית בהעדרך, אלא דירה זרה. המיטה זועקת
מפינת החדר. קוראת לי להחבא בתוכה ולא לצאת אף פעם. והדמעות,
הן תלויות לי על קצה העפעפיים, מאיימות לנשור בכל מצמוץ. בפה
טעם חמוץ. עצוב להיפרד ממך מוקדם כל כך,. נקטענו. לא הספקנו את
שתכננו ורבות מתוכניותינו המשותפות אאלץ לבצע, בלית ברירה,
לבדי.
לא תעיר אותי שוב בליטוף מאיר. לא נשב "לטרוף" את ארוחת
הצהריים. לא נראה סרט ישן, לתוך השעות הקטנות של הלילה. לא
אזכה לראות שוב את החיוך השובב, שמציץ משפתיך כשאתה מתלהב
מרעיון חדש שעלה.
אני מתגעגעת כאן. מחכה, אולי משהו יעשה עמנו חסד וישלח אותך
בחזרה אל זרועותיי המושטות. |
|
|
הכי אני אוהבת
בצילומים בחו"ל,
זה המגע עם
תרבויות אחרות.
אני זוכרת את
המפגש עם
החדרניות במלון,
ועם ההוא שלוחץ
במעלית, ועם
הפקידים, ועם זה
ששילם לי כדי
שאתן לו למרוח
לי שמן על הגב,
ועם הילדות
שצרחו מאושר
וביקשו חתימות,
ועם הדוגמן
מאירופה,
והדוגמן השני
שהיה מחו"ל,
והאנשים שאוכלים
כל היום.
אני מרגישה שזה
נורא מעשיר אותי
תרבותית.
דוגמנית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.