"נערה מפתח תקווה התאבדה בגלל אהבה נכזבת"
"נער בן 15 דקר עצמו למוות..."
"זוג נערים מבת ים "הסניפו" גז קטלני..."
כותרות העיתונים מצמררות ומזעזעות חצי מדינה, בעוד אני נזכרת
בך. בעיניך, בשפתיך, אפילו באפך, שכל כך היית אוהב למעוך רק
כדי להצחיק אותי ו"לשמוע את הצחוק הילדותי שלך" כך אמרת.
אני נזכרת, ובין הדמעות שעוטפות אותי, חושבת על הרגעים
האחרונים שלך. שלנו.
על מה חשבת באותו הרגע? האם חשבת עליי, שנייה לפני שהכנסת את
הכדור לאקדח? האם חייכת לעצמך מהמחשבה שהאמא שכה שנאת תבכה
ותתייסר מעל קברך? מתי עלה לך הרעיון המטורף הזה לראש? אתה
זוכר ביום העצמאות האחרון, שישבנו אחד ליד השני, קרוב למנגל
(עליו הכנפיים שקנינו יום לפני) נירגלנו קצת, ("למרות שזה שייך
לל"ג בעומר" צחקת) והשתובבנו לנו? האם שם כבר חשבת על זה? על,
על... הסוף הזה? ויותר מכל, מדוע?
זו כנראה, היא שאלת השאלות. לעולם נישאר איתה, ללא פיתרון, אך
עם המון מסקנות והשערות.
אך כל ההשערות האלה, לי לא אומרות כלום. אני מבטלת אותם במחי
יד.
הרי היכרתי אותך כל כך טוב!
ואתה לא סבלת.
גם אם לפעמים רבת עם אמך, הרי שלא ייחסת לזה כל חשיבות. וגם אם
לפעמים התווכחנו, הרי שזה מטבעו של כל זוג, ותמיד השלמנו
ואהבנו.
לכל דבר מצאתי תשובה.
הו לא! אתה לא סבלת!
לכן מבחינתי, תמיד תישאר תעלומה.
אני בחיים לא אצליח להבין,
מה גורם לנער בן 16 לדפוק לעצמו כדור בראש? |
