הקיץ הזה, זה סגור,
פתאום החליפה הזאת
שאני תופר לעצמי בראש מגיל שש
תשב בול,
ותהיה לי
היציבה הנכונה
ומקום המגורים הראוי
ושקט נפשי וטון דיבור הולם ושטף מחשבתי
ומירב.

                               
   
מירבי
אני רוצה לאהוב אותך כאילו גבר ואישה
זה משהו ניסיוני
אולי בלי להיסגר על עצמנו, אולי עם להסתכל לכל הכיוונים
נתהווה ביחד, את ואני,
אופציה זוגית, חבילה כפולה, אריזה דו-צדדית,
אני רוצה לטייל איתך כשאת בהריון
ולקנות גלידה, לך,
ולילד הקטן שלנו שרץ בין האנשים,
יפה וחכם כמוך ותמים
כמו אבא שלו.

                               
   

אלי נהיה כמו גלויה משנות השישים
את עם בנדנה כחולה עם כוכבים ושיער פזור וג'ינס
ואני צוחק ומחזיק אותך מאחור
מעמיד פנים שאני הולך לזרוק אותך למים
באיזה נמל,
כמו התמונה של אבא שלי וההולנדית
ראיתי את העננה עוברת מעל פניו, מספר לנו, טלגרפית, על מה
שהיה,
את ההשלמה עם מה שכבר לא יהיה
ואת מה שהלב שלו הרגיש שהוא הפסיד, דמיין שהוא הפסיד,
לא מתעקש שהיא תישאר עוד קצת
את הדבר הזה בדיוק אני רוצה
שתהיי הציר עליו נסובים חיי
לעזאזל הציר,
שתהיי חיי.

                               
   

כמה פעמים זה כמעט בא
ואז משהו מכני מפריע, או טכני,
או מהותי, מבפנים,
מרחיקים מאיתנו את האושר בשתי ידיים דוחקות
במקום לחבק אותו,
במקום לחבק אותך
אני מחבר תסריטים
ואומרים
שהשירה קיימת לעד והאומנות
לתמיד, זה רעיון עתיק, אבל
אני בז לנצח אם אין בו אותך,
פשוטה ועירומה ומתפנקת
במיטה שלי ובאוטו שלי ובסרעפת שלי
מביאה אותי לידי מחנק עם העיניים המחייכות האלה
זה ככה את או שזה רק בגללי
ימים יגידו
אבל אני יודע שכן, הכתפיים שלך אומרות שכן,
רצועות החזיה שלך אומרות שכן, קצה התחתון שלך, הצהוב, רק הקצה
שהציץ ממכנסייך כשקמת להביא איזה קלסר
גם הוא באומרי ההן
תגידי את זה בקול, מירבי, תעשי את זה מדעי
את לא רואה שפואטי -
זה כבר?