דליתי דמותך
מנבכי נפשי הסוערת
פסיפס רסיסי חלומות
זוהרים כגחליליות
באפלת לילה.
בעלות השחר
הפכו לאגלי טל
בוהקים בקרני שמש
כפנינים על עור
צווארך השחום.
לעת לילה
חוזר המחזה,
מעלה דמותך באוב
פעם כסילואט
פעם כתמונה.
בא בוקר, כגל ים
הורס את מגדל החול
שבניתי בעמל רב.
עד מתי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.