אני מדמיינת אותך שוכב במיטה, עירום וקטן, מעשן סיגריה ובוהה
בתקרה הסדוקה שלך. לפתע צלצול טלפון בנוסח פריסטיילר קוטע לך
מחשבה בהוויה. אתה עונה עם הקול ששמור רק לחברים שלך. "אה אחי,
מה המצב? היום, כן, בכיף אני אומר. תתקשר שאתה מגיע."
אתה יודע שהיא תהיה שם. משהו בך מתעורר כעת לגמרי. אתה נכנס
למקלחת לשטוף מעליך את העבר, שר שירים של ברי, שזורמים עם המים
לתוך החור של הביוב. יש שם עולם שלם שחי, גם זאת שעזבת. זאת
מקלחת חגיגית, אתה מרגיש את זה בין השערות בידיים, חצי
בלונדיניות חצי שחורות. וואו, איזה ידיים. משתפשף, נוגע בעצמך
ונזכר כמה אתה ריק ואז מפסיק. יוצא ומתנגב, עדיין מנגנות
תזמורות אשליה בתוך גופך הקטן מנגינות של התחדשות, התרפקות
ושכחה. אתה נרגש, מתגלח מול המראה ושם שני טון אפטר שייב יותר
מהרגיל. זה לא משקי. איזה בזבוז. מה, לא לימדו אותך לחסוך
כשהיית בצבא?
אתה לובש את הג'ינס שקניתי לך אחרי מציצה וחולצה שחורה צמודה,
שמבליטה בכוח את המאחורי הקלעים (זה לא שאתה כזה גדול, זה פשוט
החולצות שלך שקטנות), ומוודא שהעגיל של הגבה סגור, מוכן לעשות
ממך משהו שאתה קצת לא. כשאתה רוכס את שרוכי הנעליים חולפת
באוויר השורה הצורחת מבין הרמקולים "Gotta let it burn". אתה
נכנס למצב רוח מהורהר הר הר.
צלצול טלפון, יורד לרחוב, נכנס למכונית, היא כבר שם, שלום
שלום, נשיקה על הלחי, ריח בושם, מחשוף לא רע, רמי מואשם באחזקת
סמים קלים, מצית סיגריה, אין שיחות שלא נענו, 120 קמ"ש, מה
נשמע, חצי שקרים חצי אמיתות עולם נוסע מהר מבין החלונות אתה
נשאר במקום.
חצי שעה, אתה והיא עכשיו לבד במכונית. פתאום נתפס מבט. יש רגע
כזה שחשבנו שלא תוכל לחלוק עם אף אחת מלבדי. אתה לוקח אותו
לריאות והולך קדימה. אני רואה איך אתה מריח אותה, בחורה חצי
זרה, לימים אמרת מדהימה. אתה רוצה להכנס אליה, לחיים, לנשמה,
לתוך הגוף שכל כך מזכיר לך אותי. ילדה קטנה, מחשוף גדול, אישה
קטנה, זרה מושלמת. זה מאתגר. אני הולך על זה אני הולך.
נקמה, פיכחון, שכחה מפויסת ולכי תזדייני, אהבת חיי, אני ממשיך
ממך. עכשיו תראי אותי, אני כובש, אני חשוב, אני מושך. השפתיים
שלך נחות על שלה. אני לא רוצה לדעת כלום. לא רוצה לדעת איך
נגעת בכתפה ברכות הטיפוסית שלך. באצבעות העדינות שלך חפרת בגבה
המעוצב, הנשגב, הבתולי. היא פלטה אנחה, כמעט כמו שלי. הנגיעה
הזאת הראשונה של שפתיך בשלה, היא כמעט אלוהית לך, זה קצה לקצה,
זה סוף העולם, כל כך חדש, כל כך אחר, לוקח אותך למחוזות לא
מוכרים. אתה נשאב כדי לא לחשוב, מנצל את הזרימה והאלכוהול שלא
שתית. לא רוצה לדעת איך השמיטה ראשה לאחור בתנוחה פוטוגנית מדי
והסתכלה לראות אותך נדלק. אשה שטן. מעבירה את ידה המטופחת על
פניך החדות. נגיעה מגיעה ממקום לא ידוע, לא ברור. תתעורר. מה
אתה עושה, מפגר? תתעורר, זה עוד לא מאוחר. לא רוצה לדעת כלום,
איך הלב אהב אותה או את הרגע זה בכלל, לא משנה. אני הייתי בצד
השני של העולם. נשיקה נצחית, לא נגמרת, הרגשות עוברים בין
שניכם ועושים לכם אהבה מול הפנים. איך הזרות התהוותה והפכה
לקרבה, והסתכלת לה בתוך העיניים השחורות שלה. השפתיים שלה יותר
מעוצבות משלי. היא מיוחדת. עוד ילדה, כמו שאני הייתי כשהכרנו,
לא קצינה בצבא, לא פצועת מלחמה של אהבה, לא מכירה את הריח שיש
לך בבוקר בפה, לא את האדישות המנוכרת, רק את הרגע, ללא שום
רקע. אין מחויבות יש רק גחמה. לא רוצה לדעת איך החזה שלה רך
ואיך עשתה לך להרגיש שאתה מישהו חזק וגדול, ואיך רצית ומה
רצית, ואיזה שיר היה ברקע ויזכיר לך אותה כל החיים. גם עוד
שבוע, כשתהיה שוב בתוכי, מפגרת כמותי. היה לכם רגע. היה היה
היה לכם רגע, ואני לא רוצה לדעת כלום. א נ י ל א ר ו צ ה ל ד ע
ת
מה היה שם לעזאזל?
מה עשיתם? מה זז מבפנים? אילו קולות היא הוציאה? אילו אתה? מי
נושמת יותר יפה? על מי האור מפנסי הרחוב מתלבש הכי טוב? את מי
רצית יותר חזק, יותר מהר, יותר עמוק? נשיקה, לחישה, רעש,
לטיפה, רוכסן, אתה מתיישר, היא נאנחת, משתעלת, מדליקים סיגריה,
חולקים רגע של צחוק, רגע מבוכה, רגע נשימה עמוקה-עמוקה, בלי
תחתית. לא רוצה לדעת איך היא נוגעת ואיזה ציפורניים יש לה, איך
המכנס יושב עליה בול בין הרגליים והפטמות עומדות זקוף, מה
הייתה השעה והאם חשבת עלי בין כל זה. רק דבר אחד צריכה לדעת,
צריכה כדי לנשום אוויר תקין. שוב אני נחנקת מהחרדה, מועדת
מהדימוי שלי שששוכב על הרצפה. לחלוק אותך עם יד זרה, אפילו לא
בת 18, הזונה. מתנתקת, מתרחקת, מתקררת, נגמרת. תוך כמה זמן עמד
לך?


לא רוצה לדעת.
אני סולחת ושונאת אותי על זה לנצח.