מעניין למה לכולם יש צורך להשאיר את חותמם בשירותים. יש
בשירותים כל כך הרבה טקסט על הקירות, על האסלה, על התקרה. פעם
חשבתי שגם כדאי שאני אשאיר שם משהו, שיזכרו אותי, אבל החלטתי
בסופו של דבר שאני לא אעשה את זה. כי מה אם אני אפשל? מה אם
אני אכתוב משהו לא מצחיק כל כך... כולם יחשבו שאני דפוק. מאוד
חשוב לי מה שאנשים חושבים עליי, גם אם הם לא מכירים אותי, רק
אם זה רק על סמך מה שכתבתי בשירותים. והרי, רוב האנשים לא
יודעים לשפוט אנשים אחרים כמו שצריך, בטח לא על פי משפט אחד.
פעם אחת קראתי בעיתון, שבשירותים של הבצפר שלנו, אז הרבה אנשים
מזדיינים שם. אבל זה לא נכון. בכלל, העיתון, הוא כל הזמן מחפש
את הבצפר שלי. כאילו אין להם שומדבר אחר להתעסק בו. בכלל,
לבצפר שלנו יצא שם כאילו שהוא מלא בעבריינים, מסוממים
ושרמוטות. מאז שההומו המחורבן הזה מנהל את הבצפר, כבר אין
עבריינים ומסוממים. שרמוטות יש, כי ככה זה בתיכון... אבל לא
בשירותים, מלוכלך שם ומגעיל. בשירותים של הקפיטריה אבל די
נחמד.

מעניין למה כל כך חשוב לי מה שאנשים חושבים עליי, גם אם הם לא
מכירים אותי. גם אם הם חושבים את מה שהם חושבים רק על סמך מה
שכתבתי בשירותים. אתם יודעים, חבר שלי אחד, שהוא מקרית חיים
(אבל אני לא משם. למעשה, קרית חיים זה מאוד רחוק מאיפה שאני
גר), אז הוא אמר לי שהוא פגש בשנטיפי שתיים. הן היו בכיתה ט',
מרמת השרון. אני מרמת השרון גם כן. הוא אמר שהן הכירו אותי,
ושהן אמרו שאני שיכור כל הזמן. אבל זה ממש לא נכון, אני ממש
שונא כשאנשים חושבים עליי שאני שיכור כל הזמן רק בגלל שהם ראו
אותי פעם אחת שאני שיכור. זה חשוב לי מה שאנשים חושבים עליי,
גם אם זה רק בגלל שהם ראו אותי שיכור פעם אחת. אז מה אם אני
משתכר די הרבה, זה עדיין לא סיבה מספיק טובה כדי להגיד עליי
כזה דבר.

מזל שחברים שלי יודעים מי אני באמת.

אבל לפעמים אני מרגיש ככה קצת רע עם עצמי, שאני כועס על אנשים
ששופטים אנשים על סמך דברים קטנים. כי אחרי הכל גם אני עושה את
זה, אני אחד שאוהב לקטלג אנשים לפי קבוצות. אבל אני לא משתמש
בסטריאוטיפים שכולם משתמשים בהם, אני לא סתם אחד. לי יש את
ההמצאות שלי. בכלל, תמיד האמנתי שאני שופט אנשים די טוב. אני
די רכלן, ואני ממציא תיאוריות כאלה על אנשים, חסרות בסיס
לפעמים. אפשר להגיד שזה אחד התחביבים שלי. אם תגיד לי למשל,
שבזבזת אתמול ככה וככה שקלים, אני עוד מסוגל להבין מזה שאתה
מזיין את חברה שלך, או שאתה לא מזיין את חברה שלך, או שבכלל
אין לך חברה.

ואם כבר דיברנו על חברים שלי, אז יש לי חבר אחד. אני לא רוצה
לנקוב בשמו, כי זה לא נעים לי ככה בפורום הזה. אחרי הכל כולם
יכולים לקרוא את זה, אולי אפילו הוא. הוא לא קורא אבל. בקיצור,
הם מאוד קנאים בקשר שלהם וכל זה, והוא אמר לחברה שלו, שאני
היחיד שהוא היה מרשה לו להיות ידיד שלה. אז חברה שלו אמרה את
זה לחברה שלה, שהיא קצת ידידה שלי ככה... או בעצם, לא הייתי
מגדיר אותה ידידה שלי, היא ידידה-לייט כזאת. היא אמרה לי את
זה, את מה שהוא אמר. זה מאוד החמיא לי שזה מה שהוא חושב. אמרתי
לכם שאני די מיוחד. אבל הוא אמר את זה כבר די מזמן, אני לא
חושב שזה מה שהוא מאמין בו כבר. בטח היום הוא חושב עליי דברים
אחרים, כי הייתה בינינו תקרית, שבעצם רק אני לוקח אותה כל כך
ברצינות. אני לוקח דברים כאלה יותר מידי ברצינות לפעמים, בכלל,
אני בנאדם די רציני. לא תמיד אבל.

התחלנו להיות חברים כזה בערך בינואר. זאת אומרת, אני מכיר אותו
מתחילת שנה, ועוד קודם בעצם. אני מכיר אותו כבר באמת המון זמן.
אבל מה, בהתחלה הוא היה סתם מסתלבט עליי. כי הוא סתם סתלבטן
כזה, ואני אחד שנותן לאנשים להסתלבט עליו, אבל אז מחזיר להם
בפולניות כזאת, בקטנה, בזמן אחר. אני קצת מניפולטיבי לפעמים,
אבל לא הייתי אומר שזה מיוחד כל כך כדי שאני אכתוב על זה. אז
בכל מקרה, כשאני ראיתי אותו בתחילת שנה והכל, והייתי איתו
בכיתה של אנגלית... דיברתי איתו כמה מילים, והוא הסתלבט עליי
קצת. ישר ידעתי שאני אוהב אותו. אני שופט אנשים מאוד טוב על
ההתחלה, אני לא אחד כזה ששופט אנשים סתם על מקרים קטנים. אני
פשוט מסוגל לתפוס אישיות של מישהו מהר מאוד, נראה לי. אני גם
אוהב אנשים סתלבטנים כאלה, כי גם אני ככה, אבל אני ככה קצת
יותר ברוטאלי עם זה. אני עושה את זה כמו ילד מפגר - קודם כל,
אני מסתלבט רק על אנשים שאני לא מכיר ושאני לא אכיר לעולם.
וחוצמזה, אני עושה את זה בצורה צעקנית וחצופה, ואני מתפוצץ
מצחוק תוך כדי זה. הייתם צוחקים בטח, אם הייתם רואים את זה, יש
לי הומור לא רע כל כך. אני לא בנאדם רציני, עכשיו כשאני חושב
על זה.

אז ככה התחלנו להיות חברים, הוא הסתלבט עליי ואני הכנסתי לו
קצת בקטנה איפה שאפשר. בעיקר כשאני שיכור. אני אוהב להשתכר
הרי, ואז אני גם עושה את ההסתלבטויות קצת פחות בקטנה, אני קצת
יותר אגרסיבי עם זה. ככה אנחנו התחלנו להיות חברים, הייתי
מתקשר אליו כשאני שיכור, והייתי מציק לו ככה. הוא גם היה מציק
לי חזרה בזמנים אחרים. זה היה נחמד. אם הוא היה מצויין בזה
כמוני, הוא גם היה יודע כבר מההתחלה שזה יהיה כיף לנו ביחד.
אחרי זמן מה שזה הלך ככה, התחלתי להתקשר אליו גם כשאני לא
שיכור. אבל בסה"כ, לא היינו חברים טובים או משהו. סתם היינו
מסתובבים קצת ביחד בבצפר שלנו. אבל אז יום אחד, באתי אליו.
בעיקרון, באתי אליו סתם ככה כי הייתי אצל חבר אחר שלי, וגם הוא
היה שם. הם גרים בהרצליה, גם הוא וגם ההוא. אז באתי אליו אחרי
כן, כי הם גרים קרוב, ולא היה לי איך לחזור הביתה כל כך באותו
זמן. ואז התחלנו לדבר. זה היה מצויין. תמיד ידעתי שזה ככה
יהיה, שנהיה מצויינים ביחד. פשוט הסכמנו על כל דבר שבא לכם,
היינו מדברים שעות, והשיחה הייתה זורמת ואסוציאטיבית. היינו
מדברים על אלף דברים. זה היה כ-כ-ה כיף. הוא כל כך נהנה, וגם
אני... עד כדי כך שהוא הצטער (!) באמת, בכנות, כשהלכתי משם. גם
אני הצטערתי קצת.

כל העניין הזה נמשך כמה זמן. היינו באמת חברים מצויינים, עד
כדי כך שנפגשנו כמעט כל יום. אני חושב שזה היה אז כשהוא אמר
לחברה שלו שאם הוא היה יכול לבחור בנאדם אחד שיהיה ידיד שלה,
זה יהיה אני. הוא גם אמר לי שאני באמת מיוחד ושהוא אוהב אותי
וכל זה. גם אני אוהב אותו, זה היה גלוי וידוע. הכל היה ממש
נחמד אז, נהניתי מזה.

אבל אז פתאום באה תפנית. אני הרי בנאדם ספקולטיבי, מניפולטיבי
ואובססיבי קצת. אבל הוא לא שם לב לזה, זאת אומרת, הוא שם לב
לזה, אבל זה לא הפריע לו. הוא אהב את זה, כי הוא לא הבין את
מידת החומרה של העניין הזה. אבל קרה מקרה, ובמשך שבועיים לא
יצא לנו להפגש ולדבר ברצינות. הוא נהיה קצת צבוע לדעתי, הוא
מצא קצת חברים חדשים, ואני קצת גם כן התחלתי להסתובב עם אנשים
אחרים. במשך שבועיים שלא יצא לנו לדבר, אני צלצלתי אליו מדי
פעם, והוא גם צלצל אליי. היו לנו שיחות טובות גם בטלפון, אבל
אני לא יכולתי. אני אחד שלא אוהב לדבר בטלפון כל כך הרבה. זה
לא בשבילי פשוט. אז לא נתתי לזה להתנהל ככה, עשיתי מניפולציות
כאלה ואחרות כדי לגרום לו להתרחק קצת מהחברים החדשים שלו
ולהתקרב קצת יותר אליי. פשוט, שכשאני לא מדבר עם בנאדם שחשוב
לי לדבר איתו במשך הרבה זמן, מצטברים אצלי מטענים רגשיים
אדירים כאלה. ואז אני מתחיל עם הספקולציות האלה, ואני מתחיל
להתקשקש עם עצמי ולהשתגע עם זה. הבעיה היא, שאמרתי לו את כל
זה. אמרתי לו שאני אובססיבי לגביו כבר.

הוא נלחץ, הוא אמר לי שפי הטבעת שלו התכווץ. בצחוק, כן...?
אנחנו לא הומואים הרי.

אבל בסך הכל, כל זה לא באמת משנה. אנחנו סתם חברים עכשיו. לא
חברים הכי טובים. סתם חברים לא רעים. חבל על זה, באמת חבל. כי
אני אוהב חברים טובים. אני גם די טוב בזה... בלהיות חבר, נראה
לי. אני אכפתי והכל. מה שהיה יוצא דופן איתו, זה שלא היה אכפת
לי מה הוא חושב עליי. ואתם מכירים אותי כבר, בדרך כלל מאוד
אכפת לי מזה. אבל הוא ידע עליי קצת יותר מידי, הוא גרם לי
לחשוב שהכל אני יכול לספר לו. בסופו של דבר, זה לא היה נכון.
הוא לא כמו שחשבתי בדיוק. הוא כן נלחץ מהשטויות האלה שלי.

אולי אני לא שופט אנשים כל כך טוב כל כך מהר. אולי אני לא יותר
טוב מאלה שקוראים משפט אחד מסכן שכתבת פעם אחת בשירותים, ואז
הם חושבים שהם מכירים אותך, ויודעים עליך הכל, ושאתה משתכר כל
הזמן בכלל. הסיפור הזה הוא כמו השירותים בשבילי. אני לא מסוגל
להעביר את האישיות שלי במשפט אחד, למרות שהייתי רוצה... כל
החיים היו הרבה יותר קלים אם היינו כולנו מצליחים להכיר אחד את
השני פיקס לפי משפט אחד. אבל זה לא ככה הרי! אני חושב שהסיפור
הזה מצליח קצת להעביר מי זה בני בלייקי הזה בכלל.

מזל שחברים שלי יודעים מי אני באמת.