בראשית היה כאוס, תהום ללא גבול וקץ.
איום כים, אפל, שומם, פראי.

מתוך האפלה והשחור, נתבקעה בבראשית אבן קטנה.
ביקוע גרעיני, אפשר לומר - אור בוהק ומסנוור
פרץ בליווי אורות כחולים ואדומים,
כשל אורות הליווי של מלאכים ופיות...
לפעמים גם נסיכים זוכים באור שכזה.

האור התפשט במהירותו הרבה.
לא ים ולא תהום יכלו לעצור את האור הזה,
אשר זחל, התפרץ, התעקל, התרומם
וסידר את הכאוס לערוגות שושנים המסודרות בסדר מופתי.

בע"ח צצו מתוך הסלע.
כושר השרדותם היה כשל הסלע - בכל מקום יכלו להסתדר.
בכל מקום יכלו למצוא את האוכל ולמצוא את מעין המנוחה שחיפשו.

אחרי בע"ח, הופיעו בני האדם.
יצור מוזר בני האדם האלו - הם לא מבינים
שיחד יוכלו לשלוט בכל דבר
ולמצוא חיים נוחים לכל פרט מהם.
כל אחד לעצמו לפי תורת חייהם.

והלוואי ובראשית זו לא הייתה קורה...
אבל זוהי ראשיתנו.