חולץ את הנעליים
ונכנס לתוך הזירה
נושם את האוויר
בתוך החדר נשמה יחידה

מקשיב לשקט המתחולל בחוץ
ומרגיש את הרעש הנוצר בפנים
את הלב פועם את הפעימות
ואיבוד השליטה על מה שרוצים

חובט לדומם בחוזקה
וכמו סכין חותך את המתח
חיוך קטן של סיפוק
וטיפת זיעה על המצח

עוד חבטה
ימין שמאל
צחוק מרושע
סימן קטן וכחול

נוזל אדום זורם
מעלה את חום הגוף
טיפות זיעה מתערבבות
עם דמעות מלוחות מהפרצוף

עוד מכה ועוד מכה
דם מהיד מתפרץ לחמצן
הכאב גדול
אבל מהכאב הנפשי הוא עוד קטן

פתאום נזכר
בעוד פרט זעיר
עוד קיסם במדורה
ועוד מליחות באוויר.

נגמר הכוח
הוא חובט עוד רק פעם אחרונה...
ובשקט הדומם מסתובב
וחובט בו בחזרה

כתבתי את הקטע הזה לפני המון זמן... ב21 לאוקטובר, 2003. חזרתי
הביתה מעוצבנת ממש והדבר היחידי שיכולתי לעשות באותו הזמן זה
לחבוט בשק האיגרוף או להוציא את העצבים בכתיבה. אז בחרתי
בכתיבה. בחמש דקות סיימתי לכתוב את זה - הכל פשוט זרם החוצה.