המורה למתמטיקה אמרה שלישרים אין סוף; הם לא נגמרים, אנחנו
פשוט רואים רק את החלק מהם שאנחנו משרטטים, ובעצם הם נמשכים
מבלי שנראה. עכשיו, כל ישר שאני מצייר במחברת ממשיך ולא נגמר;
הוא עובר בין הבתים, בין ההרים, השדות והימים. הוא ממשיך בדרכו
מעבר לארצות, יבשות, דרך הכוכבים והלאה.
ואני יכול גם לצייר עוד ישר, וגם הוא, כמו הראשון, יטייל בין
הדירות, הערים, המדינות והאיים. הוא ימשיך מעבר לאגמים,
לאוקינוסים, דרך הכוכבים והלאה.
ויש לשני הישרים שתי אפשרויות. המורה אומרת ששני קוים פרללה
לעולם לא יפגשו. שניהם ימשיכו עד אין סוף, ולמרות שהם כל כך
דומים, עם אותן הנטיות בדיוק, ויש להם מכנה משותף מאוד גדול,
הם לא יוכל לבלות יחדיו מעולם. מספיק שהעפרון שלי יסטה מעט
ממסלולו המדויק והם יוכלו להיפגש, ואפילו אם לרגע אחד קצר
בלבד. והמפגש הזה ילווה אותם בכל חייהם. והמפגש הזה יוליד
נקודה קטנה, חמודה, ששני הישרים יקראו לה על שם אבא של הישרה,
שנהרג בזמן שהגיע עד משולש ברמודה כדי להוכיח שיש סוף.

והם יהיו כל כך מאושרים שהם נפגשו, וזה יהיה כל כך עצוב למנוע
מהם את המפגש הזה, ומי אני שאעשה לשני המסכנים האלה את זה? איך
אני אוכל למנוע את סיפור אהבתם של שני ישרים זהים, מתאימים,
צעירים, שחייהם יהיו רקים מתוכן עד אין סוף?

וגם יכול להיות ששני הישרים כן יקבילו וילכו כל חייהם זה לצד
זו, ויטיילו יחדיו עד שערב אחד, מבלי שהתכוונו, תיווצר נקודה.
רק בגלל לילה אחד שיהיו שיכורים בניו ג'רזי וקצת יסטו מהמסלול.
"הנקודה הזאת היתה טעות," היא תגיד, "אני משאירה אותה כאן,
מישהו בטוח יקח אותה!"
"אבל מה איתנו?" ישאל.
"אני ואתה? אנחנו חייבים להיפרד עכשיו לשתי דרכים שונות!"
ענתה.
"אני יודע, לא נוכל להיפגש שוב. גם לא נוכל לטייל זו לצד זה
כפי שעשינו בכל חיינו."
היא תסתכל עליו, תבחן את עברו, תעיף מבט אל עברה. "אבל אני לא
רוצה להיפרד! למה אנחנו לא יכולים להמשיך ביחד, בזיג זג או
משהו?"
"את יודעת למה," יענה בזעם. "את יודעת את הכללים טוב מאוד! הוא
עוד הסביר לנו את זה כששרטט אותנו. הוא אמר שאנחנו יכולים
לבחור: או לטייל יחדיו לנצח אך לא להיפגש או להיפגש אבל אז
להיפרד לעד! זה מדע מדויק!"
היא תפרוץ בבכי ותתקוף אותו: "אבל מי אמר שזה חייב להיות ככה?
אנחנו לא התכוונו! פשוט לא יכולנו להתאפק! האהבה בינינו יותר
חשובה מכמה כללים מטופשים!"
"שקט!" הוא יקטע אותה. "הוא אולי שומע אותך. הוא בכל מקום,
הבורא הכל יכול היחיד!" הוא ירגע מעט ויוסיף: "מחר אעזוב עם
שחר, אצא לי אל דרכי. אני מציע שתחכי כאן עוד ותמשיכי לכיוון
שלך."

וכך היא תמשיך לדרום אמריקה, לירח, לנגה והלאה, והוא ימשיך
לאוסטרליה, למאדים, לשמש והלאה. אולי הם יפגשו שוב בהלאה, שם
החוקים שונים מעט מכאן.