אברהם לוי / פתאום |
פתאום השמיים השחירו,
ואני על אספלט קר ורטוב,
מרגיש את הידיים שלי פרוסות על שלולית לחה,
מרגיש את הראש על אבן קטנה,
פתאום הכל היה שקט וטפל,
ואני מוצא את עצמי כקליפה ריקה,
רוצה להוסיף צבע אבל לא יכול,
רוצה לתת משמעות אבל הכל כבר נעשה,
בלית ברירה נותן לי להסחף,ולא מוצא סיבה לקום,
לא מוצא סיבה לכלום.
והשמיים משחירים יותר ויותר ,
ומים מכסים אותי ברכות אלימה,
ואני שוקע לאט ובאופן מוחלט,
שוקע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|