אתה כותב מילים גדולות
שחורות
בימים עליזים הצבע מתחלף
אנ מספחת אלי שטחים ירוקים
מחייך
אתה משחרר פרפרים של תקווה
חולמת על מדרגות הרבנות
בשמלה לבנה
ארמונות  בניתי
ילדים קטנים רצים בגופי הכמהה
באין קול שומע
וידיים להרגיש
רציתי בך בסקרנות גדלה
מחפשת אותך בחדרים עמוסים
שמות עולים ויורדים,
מתיקות של צבע לחיים
נדבק על הנייר
העייף מניסיונותי לראות
אותך, במטבח המתואר לפרטים
ישן בתוך געגוע
לא ידוע,
בכל יום אני חוזרת מחיי
כדי להציץ בחייך הכתובים אלי
בתוך צג אפור וקווי טלפון
אבקש ממך כמו אתמול
לצאת אלי לרגע קט
של מציאות.